הבלוג כסוכן שינוי

סיכום. איך מסכמים תקופה כל כך אינטנסיבית? לחזור לאחור, אל ההתחלה ולסקור את התהליך שעברתי... עיינתי ברשומות שכתבתי ואני מרגישה סיפוק. ההתחלה היתה לי מאד קשה. החשיפה היתה בלתי נסבלת. בהתחלה ניסיתי להתכחש לבלוג אבל מתוך הכרת המציאות והסיטואציה בה אני נמצאת, החלטתי "לקפוץ למים" ולהתחיל לשחות... זה לא היה קל. עננת הפומביות ריחפה מעל כל הזמן. אך, הצורך בכתיבה עניינית בבלוג כבלוג למידה, הקלה. האם הייתי כותבת באופן שונה לו הבלוג היה מיועד לעיניים מוגדרות? נהגתי לחשוב שכן, אבל עכשיו אינני בטוחה בכך. ייתכן שהיה לי קל יותר לכתוב והפרסום היה פחות מעיק, אך לגופם של דברים, אני חושבת שהבעתי את עצמי כמעט ללא מסכות.
כתבתי שאני מרגישה סיפוק (ואולי גם קצת גאווה מתגנבת...) וכל כך למה? כי ביטוי עצמי פומבי הוא לא הצד החזק שלי וחובת הכתיבה בבלוג גרמה / תרמה לי להתמודד עם זה.
כעת, במבט לאחור ובצפייה ברשומות שלי, אני מבינה את הכוח שיש בבלוג. הליווי של הבלוג את מהלך הלימודים מהווה ציוני דרך ותזכורות למה שעברתי במהלך הלימודים. הרשומות שלי מבטאות מצד אחד את ההתלהבות שלי מהטכנולוגיה והאפשרויות הגלומות בה לפיתוח הלמידה, לפיתוח החשיבה מסדר גבוה ולצמצום פערים בחברה רב תרבותית ומצד שני לראות את הלומד הזקוק הן לידע והן לערכים. תפקיד המורה בעידן המידע הוא לחבר בין העולם הישן לעולם החדש ולקחת מכל אחד מהם את הטוב שבו.
לפעמים, כשאתה בסערת התהליך, אין זמן לעצור ולחשוב בשיקול דעת ואתה מונע מרגשות. אני לא אהבתי את הכתיבה בבלוג, בלשון המעטה (החשיפה, חיפוש אחר נושאים לכתיבה, חיפוש אחר מקורות מתאימים וסרטונים, לחץ הזמן, החובה לכתוב מידי שבוע - הכבידו ביותר), אבל לאחר מעשה, בהסתכלות על התוצר, יצירה בת רצף רשומות שאני כתבתי, אני שוקלת לגייס את הבלוג לטובת התלמידים שלי...
אצל ד"ר אלון הסגל למדנו שכדאי להשתמש בטכנולוגית התקשוב במקרה בו אי אפשר לעשות זאת בדרך אחרת. מה תרומת הבלוג לרפלקציה על תהליך הלמידה? האם רפלקציה על תהליך הלמידה בכתיבה מסורתית (מחברת / מעבד תמלילים) או כתיבה רפלקטיבית בבלוג, כפי שאנחנו עשינו, יביאו לאותם תוצרים?
שאלתי את עצמי שאלות אלו פעמים רבות. למה לא לכתוב כל שבוע במחברת או ב- WORD? בשביל מה הפומביות הזאת? כל כך לא אהבתי את החשיפה, אך כשניתנה האפשרות לחסום את הבלוג לכלל- הפתעתי את עצמי ולא עשיתי זאת. התרגלתי.
הבלוג לעומת כתיבה מסורתית, הוא דינמי, עשיר יותר ביכולת הקישורים שלו, על ידי הוספת סרטונים, מאמרים ואתרים לחיזוק או המחשה. החשיפה מאפשרת אינטראקציה עם לומדים וקוראים אחרים באמצעות הוספת תגובה ומחייבת כתיבה מחושבת. היתרונות של הבלוג תרמו לתהליך הלמידה שלי.
אמירה זו מבטאת את השינוי שעברתי במהלך השנה וחצי האחרונות. התחברתי לעולם החדש, עולם של חדשנות...
בהזדמנות זו, ברצוני להודות לחברותי מיכל, לי וגילה, שליוו אותי לאורך כל הדרך וביחד הפכנו את תקופת הלימודים לחוויה מיוחדת ומועילה.

לסיום, עצה מאריק איינשטיין ביחס לחדשנות...

קונקטיביזם וחשיבה מסדר גבוה

בשיעורו של ד"ר אלון הסגל נתקלתי לראשונה במושג "קונקטיביזם". חיפוש אחר משמעותו העלה כי קונקטיביזם הינה תאוריה עדכנית שהמשיג סימונס ( Siemens, 2006 ). עקרונותיה של התאוריה מתחברים באופן ברור למיומנויות חשיבה גבוהות בלמידה משמעותית המשלבת את האינטרנט ומתבססת עליו. הגישה הקונקטיביסטית ללמידה מתבססת על החשיבות של רשת האינטרנט כרשת מידע המסייעת בעדכון תמידי של הפרט ומאפשרת תהליכי עיבוד מידע ובכך מפנה מקום וזמן לחשיבה מסדר גבוה וניתוח מורכב של הידע. למידה במרחב המתוקשב היא יצירת רשת המחברת בין מושגים וצמתים של ידע או מקורות מידע. היכולת והכוונה למצוא מידע ולהפכו לידע משמעותיים יותר מן הידיעה עצמה בתחומי תוכן מגוונים.

במאמר שעסק בפיתוח חשיבה מסדר גבוה, צוין כי בתחילתו של המילניום הנוכחי צריכה החשיבה מסדר גבוה, לדעת חוקרים רבים, להתבסס על התשתיות המקוונות והדיגיטליות. כל בוגר מערכת החינוך צריך להיות בעל יכולות לנתח ולהתגבר באופן מושכל על בעיות בעבודה ובחיים, ועליו לעשות זאת באמצעות המחשב. ייעודו של המחשב מעבר לכלי כתיבה בארגון המחשבה, בארגון המידע והפיכתו לידע, וככלי המסייע בפתרון בעיות (סלומון, Hay, 2001 ;Eshet, 2004 ;Dede, 2007; 2000).
מקמהון ( McMahon, 2007 ) הסיק שהטכנולוגיה בכלל והאינטרנט בפרט מאפשרים, מזמנים ומקדמים חשיבה ברמה גבוהה בתהליכי הלמידה. כמות הזמן המוקדשת ללמידה באמצעות מחשב הינה גורם המשפיע, על פי מחקרו, באופן חיובי על ביצועים של חשיבה ביקורתית ושל חשיבה יצירתית. תלמידים שלמדו באמצעות מחשב קיבלו ניקוד גבוה יותר במשימות שבדקו חשיבה ביקורתית ויצירתית. מוצע לשלב טכנולוגיות בכל מקצועות הלימוד כדי לפתח מיומנויות חשיבה מסדר גבוה. "השילוב של מחשב בהוראה צריך להיות בדרכי הטמעה ...שימוש המפתח כישורי לוגיקה, חשיבה ביקורתית וחשיבה יצירתית " (שם, עמ' 236 ).
לוולס ( Loveless, 2007 ) הדגישה את האפשרויות המגוונות לחשיבה מסדר גבוה שהמחשב מזמן, למשל: מיפוי מושגים ברשת המאפשר הערכה מעצבת לתהליכי חשיבה ביקורתית ויצירתית, יצירת פורטפוליו ברשת בשילוב של מגוון רחב של מקורות מידע עדכניים עם משוב מעמיתים ומצוות ההוראה וכן ממומחים שאינם בקרבתו הפיזית של הלומד.

סקירת הספרות בקובץ המאמרים מרתקת ומומלצת.

היעד העיקרי של שנות הלימודים בבית הספר הוא הכנת הלומד לחייו הבוגרים. ככל שנלמד אותו להיות בעל חשיבה רחבה, מסיק מסקנות ולומד מנסיונו ומנסיונם של אחרים כך ייקל עליו לפתור בעיות שיזמנו לו חייו. המבנה המסתעף של הרשת והגלישה בה, יש בהם כדי לתרום להשגת יעד זה. הגלישה המסתעפת מסייעת ליצירת קשרים במוח, התורמים ללמידה ולפיתוח החשיבה. המציאות החדשה, בה הידע נגיש לכל, מאפשרת למורים לשים דגש על כשרים ומיומנויות ופחות על הקניית ידע. תשומת הלב צריכה להיות בפיתוח הלומד כעצמאי, בעל יכולות להפעיל שיקול דעת ובחירה נכונה בין המידע הרב בו הוא מוצף ברשת. הטכנולוגיה מאפשרת גם פיתוח אישי, בהתאם לנטיותיו של כל לומד. אלא שכמובן, מתחייב מכך מערך למידה שונה מהמוכר כיום, המבוסס על סביבות למידה מסורתיות.

אינטרנט ואנונימיות? אין חיה כזאת

בעידן גוגל ופייסבוק, כל המידע שאנחנו חושפים על עצמנו באינטרנט, בסלולר, בכרטיס האשראי או ב-GPS חשוף לעיני גורמים מסחריים, ממשלתיים ואפילו גורמים עוינים.
מה משמעות הדבר מבחינתנו כהורים, מחנכים וכמורים?
עובדה זו מהווה חיזוק לטענה שיש להשתמש בטכנולוגיה בחוכמה ובגבולות. החשיפה של הילדים, בעיקר באמצעות הרשתות החברתיות, חושפת אותם ואת סביבתם למעקב אחר פרטים אישיים, שהיו בטוחים שגילו רק לחבריהם, על פי בחירתם. הכתבה ב"TheMarker": "תשכחו מפרטיות באינטרנט" מ- 22.8.10, מעידה שהדברים הרבה יותר מורכבים ומסובכים. חברות כגון גוגל, עורכות מעקב אחר הרגלים של הגולשים, מאפיינות אותם ואף סוחרות במידע אותו ליקטו אודות הגולשים. מצב זה מעמיד את המחנכים בפני אתגר חדש, לא פשוט, אשר מצריך חשיבה מערכתית, כיצד להנחות ילדים (וכלל האוכלוסיה) לגלישה נכונה וזהירה, אם יש כזאת, ברשת. למעשה, חלק ניכר מן המידע נאסף גם ללא רצון הגולש, אלא מתוך מעקב אחר היסטוריית הגלישה שלו. כיום, לא ניתן להימנע מגלישה לשם חיפוש מידע, כך שברגע שהתחברת- נחשפת! תוכנית הלימודים של "עידן המידע" צריכה לכלול הסברים וחשיפה לסכנות, בעזרת דוגמאות מממקרים שקרו בעבר, כדי להמחיש לילדים את עוצמת הטכנולוגיה. התחושה כאילו אתה כותב משהו בין קירות הבית למישהו מסויים, היא שגויה ומטעה וכפי שמתואר בכתבה המוזכרת, גוגל סורקת אפילו את הדואר האישי ב- gmail שלנו ועושה שימוש במידע! מציאות כזאת, מאירה את ההוראה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד', ט"ו) באור חדש.

רשתות חברתיות- מענה לצורך בסיסי של האדם כיצור חברתי

פרופ' גוסטבו מש, ראש החוג לסוציאולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, ערך מחקר אורך על מגמות חברתיות ברשתות החברתיות בישראל. מן המחקר עולה כי כל מגזר תעסוקתי מעדיף רשת חברתית אחרת.
המחקר מצא כי כ- 60% מהגולשים הישראליים, חברים ברשתות חברתיות בישראל. והמספרים כל הזמן בעליה.
בראיון שנערך עימו, פרופ' מש מתייחס למספר שאלות:
* מה הפך את הרשתות החברתיות לכל כך פופולריות?
- פרופ' גוסטב מש מסביר כי התקשורת מתווכת מחשב, כל האפליקציות נמצאות בהישג יד, בצורה קלה מאד לשימוש, המאפשרות שמירת קשר עם הקרובים, הצגה עצמית וקבלת מידע אודות אחרים בקלות.
* באילו רשתות חברתיות האנשים גולשים, מלבד פייסבוק?
- השאלה המרכזית שהם בדקו היא: מי משתמש במה, איפה ולאילו מטרות?
והתשובה: בפייסבוק משתמשים כולם: צעירים ומבוגרים, בעלי משפחה ושאינם בעלי משפחה. בטוויטר, כרגע משתמשים אנשים צעירים בעיקר, סטודנטים, "דור האינטרנט". דה מרקר קפה ממוקדת במרכז, הולכת וקטנה עם הזמן, כי יש לה תחליפים. הגיל הממוצע 40, עם ייצוג יתר לנשים. ללינק-אין ייצוג יתר של גברים.
הבחנה נוספת: בפייסבוק משתמשים בעיקר למטרות אישיות. לינק-אין זוהי רשת חברתית- עסקית, המשמשת בעיקר לגיוס כח אדם.
פרופ' מש מוסיף ואומר כי היווצרות התרבות והתוכן בתוך הרשת היא בידי המשתמשים. כל מעבר או הצטרפות לרשת חברתית גוררת בעקבותיה הצטרפות מעגל החברים, בני המשפחה והמקושרים.
מה זה אומר על התרבות שלנו, העניין שאנו מנהלים את החיים שלנו ברשתות חברתיות? האם זה בא על חשבון החיים האמיתיים? המחוייבות שלנו לעבודה והשעות הרבות שאנו מקדישים לה מחייבות אותנו למצוא כל דרך אפשרית לשמירה על הקשרים החברתיים שלנו. הרשתות החברתיות עונות על צורך בסיסי-חברתי הקיים בנו ולכן הן מצליחות כל כך.
השאלה, עליה אין הפרופ' מרחיב את התשובה- היא: היכן עובר הגבול? זוהי השאלה המרכזית. היום, כאשר בעזרת טלפון סלולרי כל אחד יכול לדעת היכן אני נמצאת, זה משרת אותנו כחברה? אין עוררין על מיקומה וחשיבותה של רשת חברתית. כיום היא עובדה מוגמרת וחלק בלתי נפרד מן התרבות שלנו. אך, בהיות הרשת החברתית חשופה, גלויה ומפורטת כל כך, האם הגבול הוא אינדיבידואלי וכל אחד מחליט איפה הוא מציב את הגבול שלו? האם ניתן להגביל אחרים? האם צריך לקבוע גבולות? שאלות רבות, סביב אותו עניין... והזמן, כנראה, יעשה את שלו ויכריע...
בינתיים, כהורים, כמורים, כמחנכים- איננו יכולים להמתין. יש להעלות לשיח הביתי והכיתתי את השאלה, כדי שהילדים יהיו מודעים להשלכות של החשיפה והסכנות הצפונות בה ויחשבו היטב לפני שהם מעלים מידע אישי, כזה או אחר.

לראיון המלא עם פרופ' גוסטבו מש:

תקשוב כתפיסת עולם

היום היתה לי שיחה קצרה במקום עבודתי. לפני מספר ימים דיברתי עם אותה אישה והיא אמרה לי שהיא מעוניינת ללמוד לתואר שני. הצעתי לה ללמוד תקשוב, כי היא מתאימה מאד לתחום והיא יכולה לשלב אותו בעבודתה (בחינוך פורמלי ובלתי פורמלי). היא גילתה סקרנות. בשיחתנו היום כששאלתי אותה מה החלטתה בעניין, היא צחקה ואמרה שלא צריך להגזים. היא תעשה קורסים בתקשוב. לא צריך תואר שני בשביל זה. שיחה נוספת שניהלתי מעט לאחר מכן היתה עם מורה, שאין לה מיומנויות מחשב. חיפשנו חומר על חודש תשרי. עד שהגיע הספר שרצתה להיעזר בו, הצעתי לה לחפש באינטרנט. תשובתה היתה שהאינטרנט דל ותמציתי!
כשנזכרתי מאוחר יותר במהלך היום בשיחות, נזכרתי בעצמי בתחילת הלימודים ובתהליך שעברתי, כמו גם רבים מחבריי, ביחס לתקשוב. הקורסים הרבים, ובהם: "טכנולוגיות כסוכני שינוי בבית הספר", "קוגניציה תקשוב ולמידה", "טכנולוגיות ידע בחינוך", "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים", "טכנולוגיות תקשוב ותקשורת למידה", "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" ועוד, ובאמצעותם- החשיפה לטכנולוגיות המשמשים ללמידה וההתנסויות בשילוב טכנולוגיות, שבאו לאחר מכן, בנוסף לקורסים כלליים כמו הקורס "סוגיות במדיניות החינוך", שעסק בשינויים במדיניות החינוך בארץ, באנגליה ובארה"ב תוך מבט לעתיד, חוללו את השינוי בגישה.
ברור שלא מספיק לדעת שקיימת טכנולוגיה כזאת או אחרת. עד שלא מנסים באמת, עד שלא עוברים תהליך שינוי תפיסתי מחד והתנסות מאידך, אי אפשר להבין במה מדובר. הוראה ולמידה מתוקשבות אינן דומות בשום אופן ללמידה/ הוראה משולבת מחשב, בדרך המוכרת למורים רבים. כדי להצליח לחולל שינוי בהחדרת התקשוב למערכת החינוך בישראל, יש צורך לצמצם תחילה את הפער התפיסתי ביחס למושגי היסוד הקשורים בתקשוב. כדי לחולל שינוי יש צורך לחשוף את המורים לתוכניות מתוקשבות עתירות טכנולוגיה, להעביר אותם תהליך לשינוי תפיסתי והכרתי כי מה שהיה ומה שמוכר להם- שונה, מגוון, עשיר ומעשיר וכי עליהם להשתנות כדי להתאים עצמם להוראה במאה ה- 21, בהתאם למדיניות התקשוב של מדינת ישראל, כחלק מ"חברת המידע" בה אנו פועלים.

התלבטות: לסגור או לא לסגור את הבלוג לצפיה- זאת השאלה...

כשהתחלנו את פרוייקט כתיבת הבלוג, המשימה היתה קשה מאד עבורי. המחשבה על חשיפה בכלל וחשיפה שהיא ללא גבולות בפרט- הידיעה שכל אחד יכול לקרוא מה שקורה בנבכי נשמתי ובמחשבותי, היו גורם מפריע ברצוני לבטא את עצמי. כתבתי את הפוסטים כמי שנכפה עליו הר כגיגית, מתוך מחוייבות למשימה ותו לא.
והנה, אני מופתעת מעצמי. במפגש האחרון עם גילה (ד"ר גילה קורץ), ראש המגמה, היא הודיעה כי ניתן לחסום את הבלוג לצפייה ולאפשר לאנשים מסויימים, באופן מבוקר ובשליטתי, לצפות בבלוג. לו האפשרות הזו ניתנה מלכתחילה- אין לי ספק כי הבלוג שלי היה רחוק מעין כל, אך כעת, אני מופתעת שלא מיהרתי לחסום את הבלוג באותו רגע ויתרה מזאת- אני מתלבטת אם לעשות כן. מה קרה? איזה שינוי חל שמנע ממני את הפעולה הכל כך טבעית ותואמת את סגנון חיי?
א. כנראה שהתרגלתי לרעיון וקיבלתי ש"השד לא נורא כל כך".
ב. אני מתלבטת האם אכתוב בצורה אחרת, כשאדע בדיוק מי הקוראים, כך שלמעשה אכתוב באופן ישיר ואישי אליהם? כיצד סגירת הבלוג לכלל תשפיע על התכנים ואופן הכתיבה שלי?
ג. מתחשק לי לערוך "מחקרון" (ברוח ה"מחקרונים" שעשינו במהלך הלימודים...). במחקרון אני רוצה לבדוק מה מידת החשיפה של הבלוג שלי. אני פונה אליכם, העוקבים אחרי הבלוג, לשתף אותי בעובדה זו ולציין האם ברצונכם שאוסיף אתכם לרשימת התפוצה, במידה ואחליט להגביל את הצפיה בבלוג. את תשובותיכם כתבו כתגובה, בהמשך לרשומה זו.
תודה על שיתוף הפעולה,
חנה

זווית אישית- סיכום ביניים

קשה להאמין, אך כבר חצי הדרך מאחורינו. הסתיים הסמסטר השני ללימודים וההרגשה מרוממת. על ספר התורה נאמר: "והגית בו יומם ולילה" (יהושע, א', ח'). מלבד לימוד התורה וחשיבותה, חשיבות גדולה ורבה לא פחות היא לעצם הלימוד. כשאדם לומד הוא מתפתח, מרחיב אופקים, מתמודד עם שאלות ומחפש תשובות. מחקרים רבים על המח מעידים על תרומת הלמידה למח האדם בשימור ושיפור היכולת הקוגניטיבית, בכל גיל. החלטה על לימודים בגיל מבוגר אינה קלה ואינה מובנת מאליה, אך, מומלצת בכל פה.
כשהגעתי ללימודים לא כל כך הבנתי מה משמעות "תקשוב ולמידה". הגעתי לתחום זה משום שחשתי ששילוב המחשב בהוראה לא יכול להיות העתק של הוראה "רגילה" (במושגים שהכרתי אז), כלומר, במקום לקרוא טקסט מהספר, התלמידים יקראו אותו מצג המחשב. הדוגמאות שהכרתי מתחום ההוראה באמצעות מחשב נראו לי דלות ולא ממצות את הפוטנציאל שחשתי שיש למחשב, אך לא ידעתי מהו.
כיום אני יכולה לומר שאני שמחה שיש לי הזכות ללמוד את התחום בהרחבה והעמקה. נחשפתי לעולם עמוק מיני ים ורחב כרוחב פס האינטרנט... שפע האפשרויות הגלומות בשילוב הטכנולוגיה בהוראה, להשגת היעדים הפדגוגיים מעורר השתאות. המציאות בה ידע זה נמצא רק בקרב המורים הלומדים במסגרת ייחודית מעין זו, מצערת. השינוי שעברנו, חברי ואני, במהלך התקופה האחרונה ביחסנו לשילוב הטכנולוגיה בהוראה, משמעותי ביותר. חשוב שמורים נוספים, העוסקים בחינוך ובהוראה של הדורות הבאים יעברו את אותו תהליך.
"בעוד שבעבר ניתן היה להעביר מסרים וידע באמצעים מוכרים (מורה, לוח, גיר), הרי שכיום השיטה המסורתית נתפסת כמשעממת. Prensky, במאמרו (2001), טוען שהמורים והלומדים באים משני עולמות שונים לגמרי, עד כדי קושי בתקשורת ביניהם והתוצאה מכך היא הרסנית.
ההבנה כי הלומדים היום הם בעלי צרכים שונים מבעבר, בהיותם ילדי מולטימדיה דינמית, תוססת ומגוונת, היא שצריכה להשפיע בבחירה על שילוב טכנולוגיה בהוראה. "הסיבה בגללה רוב הילדים אינם אוהבים את בית הספר היא לא בגלל שהעבודה קשה מדי, אלא כי זה משעמם לחלוטין", אומר ד"ר סימור פאפרט, פרופסור ב – MIT (בתוך Prensky, 2001). ומדוע זה כך? משום שלא הותאמו דרכי הוראה חדשות התואמות לעולם החדש שלהם, סגנונם ויכולותיהם.
בעבר, הלימוד נתפס כמייגע, קשה ומתיש, המלווה בכאב, סבל ותיסכול. מהפכת הטכנולוגיה של המאה ה- 21 מאפשרת שחרור מכל אלה. התלמיד במרכז והלמידה היא הנאה. הנאה לתלמידים, הנאה למורים, הנאה להורים, הנאה למפקחים ולמנהלים הבכירים (בתוך Prensky, 2001).
היום שילוב הטכנולוגיה בהוראה הוא צורך. חובה מוסרית ואי אפשר להתחמק מכך. למעשה, טוען Prensky, הדרישה תבוא מן השטח, מצד התלמידים, כך שההנהלה, המורים והמפקחים לא יוכלו עוד להתנגד לכך. תלמידי "דורות המשחקים" לא יסכימו עוד להשתתף ולקחת חלק בפעילויות משעממות. כך שבתי הספר ייאלצו "להזריק" הנאה וחוויה לתהליך הלמידה.
נראה כי בשילוב משחק דיגיטלי בהוראה יש, לכאורה, שילוב בין שני עולמות סותרים: לימוד רציני בבתי ספר ובידור אינטראקטיבי- משחקי מחשב, משחקי וידיאו ובמידה פחותה, סרטים (Prensky, 2001). אולם למעשה, אין זה כך. בהוספת הנאה לתהליך הלמידה, איננו גורמים לתירגול להיות רק חוויתי יותר, אלא גם מועיל יותר. לימודים נתפסים כ"עבודה קשה", אך הם אינם מורגשים כ"עבודה", כאשר נהנים מהם."
(מתוך עבודה שכתבתי עם חברתי, גילה שוימר)

למאמר המלא של Marc Prensky.

שינוי שם הבלוג- הכרה במציאות והשלמה...

זהו. זה היה קצר. אין טעם להתנגד. האסימון נפל... הוא פה- זאת עובדה. והוא פה כדי להשאר, הבלוג. זהו, זה הבלוג שלי, הבלוג של חנה, נעים מאד.
ברוכים הבאים לבלוג שלי.
להתראות בפוסטים הבאים,
חנה

"חנה והבלוג- שם זמני" על שום מה?

מועדים לשמחה
קיבלנו משימה: לפתוח בלוג לימודי ולרשום בו מחשבות, דעות, מסקנות וכל העולה על הדעת, בהיבט לימודי כי הבלוג שלנו "משמש לצורכי למידה". מה זה אומר? ובכלל- אני ובלוג?! בלוג ואני?! האחרונה שתהיה מוכנה לחשיפה שכזו. עד כמה חשיפה זה מחייב וכמה החלק "הלימודי" מגן עליך, אם בכלל, מפני חשיפה? התלבטתי לגבי שם הבלוג. בתחילה קראתי לו רק "חנה". רציתי להוסיף "הבלוג של חנה", אבל זה נראה לי לא טבעי לי. לכן החלטתי שאתן לו שם זמני, עד שארגיש שהבלוג שלי ואני מחוברת לעניין.
אודה שיש בי סקרנות כיצד אוכל לרתום "בלוג" לתחום ההוראה שלי וכיצד הוא יכול לשרת את תלמידי... יש לי שנה לגלות זאת... מאמינה שעד אז הדברים יתבהרו...
פסח כשר ושמח,
חנה