ניק פיצ'י (Nik Peachey) הוא יועץ חינוכי עצמאי, סופר ומאמן מורים, המתמחה בטכנולוגיות מבוססות רשת ללומדי שפה ובפיתוח. הוא מפרסם את העבודה שלו באתרי אינטרנט בחינם. הגעתי לאתרים שלו לאחר חיפוש טכנולוגיות ללימוד שפה ברשת. אני ממליצה לעקוב אחר פרסומיו. באמצעותו נחשפתי לטכנולוגיות מעניינות כ- Penzu: יומן מסע, יצירת ספר דיגיטלי ועוד. יש לו ערוץ ב youtube. בבלוג שלו ניתן לקבל הסברים והדרכה על טכנולוגיות שונות. בבלוג נוסף שלו הוא מביא רעיונות להרחבת משפט עד ליצירת סיפור מורכב. אתר אחר שלו מיועד להנחית מורים בשילוב בלוג ורשתות חברתיות. הכתיבה שלו ברורה, עניינית וממוקדת. ההסברים קלים להבנה ומלווים בהמחשה. ניק מפרסם אתרים ומאמרים רבים ומצרף קישורים מעניינים. המידע שהוא מספק רב ביותר, מפורט ועשיר. כדאי לעקוב אחריו ולהירשם לקבלת Newsletter ממנו.
שילוב רשת חברתית בהוראה מהווה, בעיני, אתגר. חברתי מיכל ואני דנות בכך רבות, בנסיעותינו המשותפות לבתינו, בתום יום הלימודים. שתינו עוסקות בהוראת שפה. אנו מתלבטות בשאלה כיצד ניתן לשלב את הרשת החברתית, כפייסבוק, כסביבת למידה ללומדי שפה שניה. בלימוד שפה, רוכשים אוצר מילים בסיסי, המתרחב עם הזמן. בסביבת למידה חשופה (גם אם היא מוגבלת לכיתה בלבד), אנו חשות כי יש בכך טעם לפגם. לתלמיד אין שליטה על מבנה השפה, תבניות הלשון, שליטה בזמנים ויכולת הביטוי שלו מוגבלת. גם אם ניתן משימות מדורגות, עדיין יהיו כאלה שלא ניתן יהיה להבין "למה התכוון המשורר...". שגיאות כתיב וניסוח עלולות להפוך את הניסיון לעילג ואף לפגיעה בלומד (בכבודו) ו/או בלמידה. יכולת תקשורת מילולית, בע"פ ובכתב, היא היעד של לומד שפה שניה, המאפשרת לו לתפקד בחברה ולהתערות בה. לכן, רשת חברתית, המקיימת תקשורת בינאישית, היא המקום האידיאלי לכך. על שגיאות כתיב ניתן להתגבר, על ידי כתיבה מוקדמת ב- word, כיוון שהתוכנה תסמן באדום ותתריע. כדי להתגבר על שגיאות ניסוח יש צורך ביותר מכך. האם להציע לתלמידים בדיקה ותיקון שגיאות לפני העלאת חומרים?! מצד אחד, יש בכך פגיעה בספונטניות. מצד שני, עצם ההקלדה בעברית יש בה תרומה למיומנות המחשב בעברית. התחושה ש"כתבתי בעברית ברשת (בפייסבוק, בבלוג, בויקי, בטוויטר וכד')" אין לה תחליף. הסיפוק יש בו כדי לעודד כתיבה חופשית, תגובות לחברים ושיתופיות במטלות לימודיות. יש לתכנן את המשימות כך, שבהדרגה יתרחב היקף הכתיבה, תחת ביקורת עצמית של הלומד וחיזוק בטחונו העצמי בביטוי דבריו בעברית, לעין כל. שילוב מטלות אישיות ומשותפות יתרמו לחוויית הלמידה ולהישגים. אני מקווה שבהמשך אמצא את הדרך לעשות זאת....
בשיעורו של ד"ר אלון הסגל נתקלתי לראשונה במושג "קונקטיביזם". חיפוש אחר משמעותו העלה כי קונקטיביזם הינה תאוריה עדכנית שהמשיג סימונס ( Siemens, 2006 ). עקרונותיה של התאוריה מתחברים באופן ברור למיומנויות חשיבה גבוהות בלמידה משמעותית המשלבת את האינטרנט ומתבססת עליו. הגישה הקונקטיביסטית ללמידה מתבססת על החשיבות של רשת האינטרנט כרשת מידע המסייעת בעדכון תמידי של הפרט ומאפשרת תהליכי עיבוד מידע ובכך מפנה מקום וזמן לחשיבה מסדר גבוה וניתוח מורכב של הידע. למידה במרחב המתוקשב היא יצירת רשת המחברת בין מושגים וצמתים של ידע או מקורות מידע. היכולת והכוונה למצוא מידע ולהפכו לידע משמעותיים יותר מן הידיעה עצמה בתחומי תוכן מגוונים.
במאמר שעסק בפיתוח חשיבה מסדר גבוה, צוין כי בתחילתו של המילניום הנוכחי צריכה החשיבה מסדר גבוה, לדעת חוקרים רבים, להתבסס על התשתיות המקוונות והדיגיטליות. כל בוגר מערכת החינוך צריך להיות בעל יכולות לנתח ולהתגבר באופן מושכל על בעיות בעבודה ובחיים, ועליו לעשות זאת באמצעות המחשב. ייעודו של המחשב מעבר לכלי כתיבה בארגון המחשבה, בארגון המידע והפיכתו לידע, וככלי המסייע בפתרון בעיות (סלומון, Hay, 2001 ;Eshet, 2004 ;Dede, 2007; 2000). מקמהון ( McMahon, 2007 ) הסיק שהטכנולוגיה בכלל והאינטרנט בפרט מאפשרים, מזמנים ומקדמים חשיבה ברמה גבוהה בתהליכי הלמידה. כמות הזמן המוקדשת ללמידה באמצעות מחשב הינה גורם המשפיע, על פי מחקרו, באופן חיובי על ביצועים של חשיבה ביקורתית ושל חשיבה יצירתית. תלמידים שלמדו באמצעות מחשב קיבלו ניקוד גבוה יותר במשימות שבדקו חשיבה ביקורתית ויצירתית. מוצע לשלב טכנולוגיות בכל מקצועות הלימוד כדי לפתח מיומנויות חשיבה מסדר גבוה. "השילוב של מחשב בהוראה צריך להיות בדרכי הטמעה ...שימוש המפתח כישורי לוגיקה, חשיבה ביקורתית וחשיבה יצירתית " (שם, עמ' 236 ). לוולס ( Loveless, 2007 ) הדגישה את האפשרויות המגוונות לחשיבה מסדר גבוה שהמחשב מזמן, למשל: מיפוי מושגים ברשת המאפשר הערכה מעצבת לתהליכי חשיבה ביקורתית ויצירתית, יצירת פורטפוליו ברשת בשילוב של מגוון רחב של מקורות מידע עדכניים עם משוב מעמיתים ומצוות ההוראה וכן ממומחים שאינם בקרבתו הפיזית של הלומד.
היעד העיקרי של שנות הלימודים בבית הספר הוא הכנת הלומד לחייו הבוגרים. ככל שנלמד אותו להיות בעל חשיבה רחבה, מסיק מסקנות ולומד מנסיונו ומנסיונם של אחרים כך ייקל עליו לפתור בעיות שיזמנו לו חייו. המבנה המסתעף של הרשת והגלישה בה, יש בהם כדי לתרום להשגת יעד זה. הגלישה המסתעפת מסייעת ליצירת קשרים במוח, התורמים ללמידה ולפיתוח החשיבה. המציאות החדשה, בה הידע נגיש לכל, מאפשרת למורים לשים דגש על כשרים ומיומנויות ופחות על הקניית ידע. תשומת הלב צריכה להיות בפיתוח הלומד כעצמאי, בעל יכולות להפעיל שיקול דעת ובחירה נכונה בין המידע הרב בו הוא מוצף ברשת. הטכנולוגיה מאפשרת גם פיתוח אישי, בהתאם לנטיותיו של כל לומד. אלא שכמובן, מתחייב מכך מערך למידה שונה מהמוכר כיום, המבוסס על סביבות למידה מסורתיות.
אחד הדברים המרתקים אותי, הוא היכולת של האדם בן זמננו ללמוד ולהשכיל מבלי לצאת מפתח ביתו. בעבר, כדי לרכוש ידע ולהרחיב אופקים היה צורך להתאמץ, להשקיע זמן רב ואף ממון. כיום, באמצעות האינטרנט, הידע נגיש לכל, בכל עת ובכל מקום. כל שנדרש הוא מחשב, חיבור לאינטרנט, סקרנות, מוטיבציה ו...קדימה לדרך. כל תחום בו מוצאים עניין- קיים שם, ברמה מקצועית ועניינית, במגוון ייצוגים: טקסטים, מצגות, סרטונים וכד'. ניתן לדון על הנושאים המעניינים אותך ולהחליף דעות עם אחרים. בתגובה למאמר שפורסם לפני שנתיים במגזין The Atlantic Monthly, תחת הכותרת "האם גוגל הופך אותנו לטיפשים", בו טען המחבר ניקולס קאר כי כאשר אנשים גולשים באינטרנט, הם מאבדים בתוך שטף המידע את היכולת להתרכז בנושא כלשהו- נערך מחקר על ידי מכון המחקר Pew. במחקר של Pew השתתפו 895 מומחים לאינטרנט ולטכנולוגיה מביניהם בכירים בגוגל ומייסד קרייגליסט. תוצאות המחקר מראים כי שלושה מכל ארבעה מומחים חושבים כי השימוש באינטרנט מרחיב את האינטליגנציה האנושית, ושני שלישים חושבים כי השימוש באינטרנט משפר את מיומנויות הקריאה, הכתיבה ורכישת הידע. המומחים מסכימים: ככל שתגגלו יותר, כך תחכימו. גוגל ואתרי אינטרנט נוספים שמקלים על חיינו אינם הופכים אותנו לטיפשים, אלא להפך הם הופכים אותנו לחכמים יותר. במחקר התבקשו הנשאלים להביע את דעתם על טענות בנוגע להשפעת האינטרנט על בני האדם ב-2020: 76% מהנשאלים הסכימו עם הטענה כי ב-2020 השימוש באינטרנט ירחיב את האינטליגנציה של בני האדם; 81% הסכימו עם הטענה כי הג'אדג'טים החמים שיכבשו את המשתמשים ב-2020 יגיעו בהפתעה ברוב המקרים, כאשר רוב החדשנים של ימינו לא יוכלו לצפות אותם; ו-61% משהמשתתפים חושבים כי המחלוקת לגבי חופש זרימת המידע באינטרנט תיפתר במינימום של הגבלות. שתי דוגמאות להעשרה ולמידה ברשת, שמצאו חן בעיני, הן: "האוניברסיטה של העם", University of The People והרצאות TED . שי רשף, יזם ישראלי בעל חזון, הקים אוניברסיטה אינטרנטית, "האוניברסיטה של העם", במטרה לצמצם את הפער בין מדינות העולם השלישי למדינות המפותחות. הקורסים מבוססים על טכנולוגיה בסיסית: מחשב וחיבור לרשת, על מנת לאפשר נגישות לכולם. המרצים מתנדבים מאוניברסיטאות מכל העולם. היא פועלת כבר כשנה. היא אמורה לקבל הכרה מאוניברסיטה אמריקאית, לאחר שתקיים שני מחזורי לימוד. הרצאות TED בשפות שונות ובעברית, פותחות צוהר לעולמות רבים במגבלת זמן של 18 דקות, לכל היותר.
הסמסטר האחרון. אנשים רבים נמנעים מעשיית שינויים או מהתחלת דברים חדשים כיוון שהם רואים שהסוף רחוק ונדמה להם כבלתי מושג. אנשים כאלה דורכים במקום ואינם מתקדמים רק משום החשש לצאת לדרך, הנראית מאיימת, רחוקה ובלתי ניתנת להשגה. כשהתחלתי ללמוד לתואר שני, ארבעה סימסטרים נידמו כנצח, אך, תודה לאל שנתן בי העוז להיכנס למסלול ולהתחיל לצעוד. ביום הראשון לסמסטר האחרון ללימודי התואר השני, עסקנו במגוון רחב של נושאים. דיברנו על חינוך, למידה והוראה. קיבלנו מטלות שונות ובהן כתיבת מושג בויקי. בחרתי לעסוק במושג "למידה מרחוק". נושא זה מעסיק אותי רבות. כמורה להנחלת הלשון (הוראת עברית בכיתות אולפן) בחינוך מבוגרים, עולה בי לא אחת השאלה, באיזו מידה למידה מרחוק של השפה העברית יכולה להקל על תהליך הקליטה של העולה החדש. המושג של"ע= שפה לפני עליה, מעיד בעצם על מהות העניין. עולה חדש בעל משפחה ושאינו בעל משפחה, טרוד בבעיות רבות הנובעות, מטבע הדברים, מהמעבר ממקום מוכר למקום שאינו מוכר. הכל חדש זר ואף מוזר, במקרים לא מעטים. אחד המחסומים הגדולים ביותר להתערות העולה החדש הוא אי ידיעת השפה. מחסום זה מעכב את השתלבותו והתערותו בחברה, פוגע ביכולת השילוב התעסוקתי שלו ובהבנה הכללית של מהלך החיים במדינה החדשה. ידע של שפה ובעיקר ידע של שפה מקצועית, משמש כלי מרכזי בקליטתם ובתפקודם של עולים במקומות העבודה. ברכישת שפה שנייה קיימים מספר שלבים. רכישת שפה שנייה מביאה את הלומד למצב של דו לשוניות. דו לשוניות הנרכשת לרוב באופן פורמלי יכולה להיות מיוצגת על ידי 'שפת ביניים' (interlanguage), שהיא שפה דינאמית ובלתי יציבה, או על ידי 'גרסה בסיסית' (Basic Variety) המאפיינת רכישה בלתי פורמלית למילוי צורכי תקשורת בסיסיים, והיא יציבה ופשוטה. 'שפת ביניים' הוא מונח שטבע (1992 , 1972) Selinker. המונח חל על הביצוע הלשוני של לומדי שפה שנייה (L2) הנע על הרצף שבין חוסר ידיעה לשליטה מלאה בשפה הנרכשת. זו שפת מעבר, שיש לה קווים אישיים רבים ומגוונים והיא מושפעת ממשתנים שונים. משום כך קיימות שפות ביניים רבות יותר מאשר שפות טבעיות. 'גרסה בסיסית' – מונח שטבעו החוקרים (1997) Klein & Perdue, והוא חל על שפה פונקציונלית הנרכשת על ידי מבוגרים באופן בלתי מודרך. שפה זו נועדה למילוי מטרות וצרכים קיומיים באופן יעיל ומידי. המונח נקבע בעקבות מחקר שנערך בקרב עובדים זרים ברחבי אירופה, דוברי שפות שונות כשפת אם, שרכשו את שפת המקום מחוץ למסגרת לימוד פורמלית. זוהי מערכת לשונית פשוטה ויציבה ביותר – וגם יעילה למדי – מצד אחד, אך דלה מאד מצד אחר... לשליטה בשפה יש דרגות שונות, החל מהדרגה הפונקציונלית המיועדת לתקשורת בסיסית, שנועדה למילוי צרכים מידיים, בעבודה או בתחום הציבורי (קבלת שירותים, למשל) עבור דרך תקשורת חברתית, המאפשרת השתלבות תרבותית ועד שליטה בשפה מקצועית, המספקת יכולת קידום מקצועי ומעמד מקצועי-חברתי-כלכלי. תקשורת בסיסית מאפשרת לדובר לתקשר בעזרת אוצר מילים בסיסי לשם השגת מטרותיו במיידיות וביעילות. במחקר שנערך על ידי גולן ומוצ'ניק (2007) לבדיקת מאפייני הגרסה הבסיסית של שתי קבוצות דוברים : עולים, יוצאי מדינות חבר העמים, שלא למדו באולפן ועובדים זרים נמצא כי הגרסה הבסיסית של שתי הקבוצות דומה: שפה מצומצמת, מאובנת, תקשורתית ובעלת עקרונות הכללה ופישוט, ושנעשה בה שימוש באסטרטגיות תקשורתיות משותפות. עם זאת, במספר קריטריונים נמצא התאם בין המין והמספר בקרב העולים שלא למדו באולפן יותר מאשר בלשון העובדים הזרים, בגלל חשיפה רבה יותר של העולים לעברית באמצעות ילדי המשפחה, השכנים, נותני השירותים הציבוריים השונים וכל אותם גורמים התורמים להעשרת השפה, גורמים שאינם קיימים כמעט בסביבת העובדים הזרים. ההבדל בין לשון העולים שלמדו באולפן לבין לשון העולים שלא למדו בו חופף בעיקרו את ההבדל בין שפת הביניים לבין הגרסה הבסיסית. נמצא שאצל העולים שלמדו באולפן, שפת הביניים מתאפיינת באי יציבות ובדינמיות, והם מהססים מדי פעם בעת הפקותיהם הלשוניות, דווקא מתוך מודעות לשונית גבוהה (למשל, לגבי ההתאמה במין – זכר ונקבה – או בשם המספר). לעומתם, אצל אלה שלא למדו באולפן היו ההפקות הלשוניות מצומצמות והעידו על שפה יציבה, מאובנת, לא משתנה ולא מתפתחת. הם אינם בטוחים בלשונם, כי הם אינם מכירים את המילים המתאימות ואת המבנה התחבירי, כאופייני לגרסה הבסיסית. ככל שהנבדק מודע יותר לטיב העברית שבפיו, שפת הביניים שלו מתקרבת ומדמה יותר לשפת דוברי העברית הילידיים, ולהיפך – ככל שהדובר פחות מודע ואף אינו מעוניין בשימוש בעברית, הופכת שפתו לגרסה בסיסית מאובנת ודלה יותר. לפי הספרות, ידע דקדוק הליבה בשפה השנייה מתקבע לאחר שמונה שנים בארץ היעד ואינו משתנה עוד (DeKeyer,2000; Johnson & Newport, 1989). ידע בשפה מתבטא בשליטה בארבע מיומנויות הלשון. ניתן לחלק את ארבע מיומנויות הלשון לשתי קבוצות: המיומנויות האורייניות- כתיבה וקריאה והמיומנויות הדבורות – דיבור והבנת הנשמע. כיום מוסכם בקרב מומחים העוסקים בהוראה וברכישה של שפות מהגרים, שידע לשוני כללי שונה מידע לשוני מקצועי, שהוא הידע העיקרי הדרוש למהגר לביצוע מטלות מקצועיות- שכן לשפה המקצועית אפיונים יחודיים משלה. בעוד שידע לשוני כללי עוסק בתחומים לשוניים המתאימים לתפקוד כללי בחברה, מחוץ למקומות העבודה, ידע לשוני ספציפי מתמקד בביצוע מטלות מקצועיות ספציפיות וייתכן שהוא אף שונה ממקצוע למקצוע (Drew & Heritage, 1992). לאור כל זאת, לרכישת שפה לפני העליה (של"ע) יש יתרונות רבים. היא תקל על העולים ותשפר ללא היכר את נקודת הפתיחה והזינוק שלהם בהגיעם לארץ ותפתח בפניהם דלתות רבות. לימוד השפה לפני העליה, במקביל למהלך חיי השגרה של העולה העתידי, במסגרת הטבעית שלו, באמצעות למידה מרחוק-יכול להוות פתרון מוצלח למשפחה המתכננת את עתידה בארץ ומכשירה את עצמה, עוד בטרם העליה, לחיים בה- באמצעות שבירת המחסום העיקרי העומד בפניה: ידיעת השפה העברית.
בעידן גוגל ופייסבוק, כל המידע שאנחנו חושפים על עצמנו באינטרנט, בסלולר, בכרטיס האשראי או ב-GPS חשוף לעיני גורמים מסחריים, ממשלתיים ואפילו גורמים עוינים. מה משמעות הדבר מבחינתנו כהורים, מחנכים וכמורים? עובדה זו מהווה חיזוק לטענה שיש להשתמש בטכנולוגיה בחוכמה ובגבולות. החשיפה של הילדים, בעיקר באמצעות הרשתות החברתיות, חושפת אותם ואת סביבתם למעקב אחר פרטים אישיים, שהיו בטוחים שגילו רק לחבריהם, על פי בחירתם. הכתבה ב"TheMarker": "תשכחו מפרטיות באינטרנט" מ- 22.8.10, מעידה שהדברים הרבה יותר מורכבים ומסובכים. חברות כגון גוגל, עורכות מעקב אחר הרגלים של הגולשים, מאפיינות אותם ואף סוחרות במידע אותו ליקטו אודות הגולשים. מצב זה מעמיד את המחנכים בפני אתגר חדש, לא פשוט, אשר מצריך חשיבה מערכתית, כיצד להנחות ילדים (וכלל האוכלוסיה) לגלישה נכונה וזהירה, אם יש כזאת, ברשת. למעשה, חלק ניכר מן המידע נאסף גם ללא רצון הגולש, אלא מתוך מעקב אחר היסטוריית הגלישה שלו. כיום, לא ניתן להימנע מגלישה לשם חיפוש מידע, כך שברגע שהתחברת- נחשפת! תוכנית הלימודים של "עידן המידע" צריכה לכלול הסברים וחשיפה לסכנות, בעזרת דוגמאות מממקרים שקרו בעבר, כדי להמחיש לילדים את עוצמת הטכנולוגיה. התחושה כאילו אתה כותב משהו בין קירות הבית למישהו מסויים, היא שגויה ומטעה וכפי שמתואר בכתבה המוזכרת, גוגל סורקת אפילו את הדואר האישי ב- gmail שלנו ועושה שימוש במידע! מציאות כזאת, מאירה את ההוראה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד', ט"ו) באור חדש.
"כשזמן התקשורת מתכווץ עד למימדיו האפסיים של הרגע, למרחב ולגבולותיו כבר אין כל השפעה, לפחות על אלה שמסוגלים לבצע את פעולותיהם במהירות הדואר האלקטרוני" (באומן,2002).
מהי גלובליזציה? הסרטון הבא מתאר את השפעת התפתחות הטכנולוגיה על הפיכת העולם לכפר גלובלי.
בקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה: היבטים בינלאומיים", המרצה ד"ר חגית מישר-טל דיברה על הגלובליזציה. גלובליזציה באה לידי ביטוי ביכולת של העולם לתפקד כיחידה אחת, עצמאית, על בסיס גלובלי, כלל עולמי. מה שמאפיין ומאפשר את הגלובליזציה הוא המיידיות, הזמינות והנגישות של מדינות העולם, בזכות הטכנולוגיה המפותחת. הטכנולוגיה מספקת גם רב מימדיות של המסר, באמצעות המולטימדיה ומאפשרת אינטראקטיביות רב כיוונית. בהיבט הכלכלי - העולם יכול לתפקד כיחידה כלכלית אחת. כבר לא מדובר על קשרי מסחר בין שווקים המפוזרים בעולם, כפי שנעשה בעבר, אלא שוק אחד המעביר סחורות ומידע ממקום למקום, כשהמרחק אינו נחשב. השוק העולמי מתנהל כיחידת עבודה אחת: ככל שהשוק גדל, המחיר יורד, הביקוש עולה והשוק מתרחב. התעבורה זולה. רוב התוצרים בשוק הגלובלי הם מוצרי מידע, הניתנים להעברה בקלות ממקום למקום ללא עלויות. גורמים נוספים הפועלים בהיבט הכלכלי הם מהגרי העבודה, עבודה מרחוק, תופעת איחוד השווקים, איחוד מטבעות ופעילות חברות בינלאומיות. בהיבט הפוליטי – יש שתוף פעולה בינלאומי בטיפול בבעיות משותפות לעולם כגון: התחממות כדור הארץ, איכות הסביבה, טיפול בעוני, אסונות טבע וכד'. "קהילות בינלאומיות" מטפלות בתחומים אלו, דוגמת greenpeace וכד'. שינוי במצב פוליטי במקום כלשהו בעולם יכול להשפיע קשות על כלכלות במקום אחר על הגלובוס. לכן, זהו אינטרס "לאומי" לשמור על מצב פוליטי יציב ברמה הבינלאומית. בהיבט התרבותי – העולם עובר תהליך של "אמריקניזציה", שמטשטש זהות מקומית/לאומית ומייצר תרבות בינלאומית אחידה. בכל מקום מאזינים לאותה מוזיקה, לובשים אותו לבוש, צופים באותן תוכניות טלוויזיה וכד'. כיצד הגלובליזציה משפיעה על החינוך והלמידה? הגלובליזציה מעלה שאלות רבות בקשר לחינוך והלמידה: האם סטנדרטיזציה של הידע צריכה להתקיים ברמת המדינה? האם דמות הבוגר אליה שואפת מערכת החינוך קשורה לערכים לאומיים או אוניברסאליים? כיום, הלמידה מתאפשרת בכל זמן ובכל מקום, באמצעות בתי ספר גלובליים/ וירטואליים. אנשים לומדים לאורך החיים lifelong learning, הלומדים הם רב תרבותיים. האנגלית היא השפה המקשרת ומשמשת כשפת ההוראה הגלובלית. הצורך בהכשרת "עובד הידע", מחייבת ארגון מחדש של בתי הספר והתאמת הקוריקולום לעידן החדש. עוד על היקף השינויים הנדרש במערכת החינוך, בארה"ב כדוגמא, ניתן לקרוא במאמר של (Waks, L.(2003.
פרופ' גוסטבו מש, ראש החוג לסוציאולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, ערך מחקר אורך על מגמות חברתיות ברשתות החברתיות בישראל. מן המחקר עולה כי כל מגזר תעסוקתי מעדיף רשת חברתית אחרת. המחקר מצא כי כ- 60% מהגולשים הישראליים, חברים ברשתות חברתיות בישראל. והמספרים כל הזמן בעליה. בראיון שנערך עימו, פרופ' מש מתייחס למספר שאלות: * מה הפך את הרשתות החברתיות לכל כך פופולריות? - פרופ' גוסטב מש מסביר כי התקשורת מתווכת מחשב, כל האפליקציות נמצאות בהישג יד, בצורה קלה מאד לשימוש, המאפשרות שמירת קשר עם הקרובים, הצגה עצמית וקבלת מידע אודות אחרים בקלות. * באילו רשתות חברתיות האנשים גולשים, מלבד פייסבוק? - השאלה המרכזית שהם בדקו היא: מי משתמש במה, איפה ולאילו מטרות? והתשובה: בפייסבוק משתמשים כולם: צעירים ומבוגרים, בעלי משפחה ושאינם בעלי משפחה. בטוויטר, כרגע משתמשים אנשים צעירים בעיקר, סטודנטים, "דור האינטרנט". דה מרקר קפה ממוקדת במרכז, הולכת וקטנה עם הזמן, כי יש לה תחליפים. הגיל הממוצע 40, עם ייצוג יתר לנשים. ללינק-אין ייצוג יתר של גברים. הבחנה נוספת: בפייסבוק משתמשים בעיקר למטרות אישיות. לינק-אין זוהי רשת חברתית- עסקית, המשמשת בעיקר לגיוס כח אדם. פרופ' מש מוסיף ואומר כי היווצרות התרבות והתוכן בתוך הרשת היא בידי המשתמשים. כל מעבר או הצטרפות לרשת חברתית גוררת בעקבותיה הצטרפות מעגל החברים, בני המשפחה והמקושרים. מה זה אומר על התרבות שלנו, העניין שאנו מנהלים את החיים שלנו ברשתות חברתיות? האם זה בא על חשבון החיים האמיתיים? המחוייבות שלנו לעבודה והשעות הרבות שאנו מקדישים לה מחייבות אותנו למצוא כל דרך אפשרית לשמירה על הקשרים החברתיים שלנו. הרשתות החברתיות עונות על צורך בסיסי-חברתי הקיים בנו ולכן הן מצליחות כל כך. השאלה, עליה אין הפרופ' מרחיב את התשובה- היא: היכן עובר הגבול? זוהי השאלה המרכזית. היום, כאשר בעזרת טלפון סלולרי כל אחד יכול לדעת היכן אני נמצאת, זה משרת אותנו כחברה? אין עוררין על מיקומה וחשיבותה של רשת חברתית. כיום היא עובדה מוגמרת וחלק בלתי נפרד מן התרבות שלנו. אך, בהיות הרשת החברתית חשופה, גלויה ומפורטת כל כך, האם הגבול הוא אינדיבידואלי וכל אחד מחליט איפה הוא מציב את הגבול שלו? האם ניתן להגביל אחרים? האם צריך לקבוע גבולות? שאלות רבות, סביב אותו עניין... והזמן, כנראה, יעשה את שלו ויכריע... בינתיים, כהורים, כמורים, כמחנכים- איננו יכולים להמתין. יש להעלות לשיח הביתי והכיתתי את השאלה, כדי שהילדים יהיו מודעים להשלכות של החשיפה והסכנות הצפונות בה ויחשבו היטב לפני שהם מעלים מידע אישי, כזה או אחר.
במסגרת הלימודים בקורס: "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה: היבטים בינלאומיים" התבקשנו לקרוא את המאמר: "Africa and the Digital Divide" מאת Fuchs, C. & Horak, E., העוסק בפער הדיגיטלי באפריקה. המאמר מציג פער דיגיטלי אדיר בין מדינות אפריקה לבין המדינות המפותחות ומשתמש במושג אפרטהייד דיגיטלי המבדיל בין אלו שיש להם נגישות למחשבים לבין אלו החסרים זאת. פערים אלו הולכים ומתעצמים. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, גדלים פערים חברתיים, כלכליים, פערי השכלה, פערים פוליטיים ותרבותיים. אזורים רבים ביבשת אפריקה אינם מחוברים לאמצעי תקשורת כלשהם. במקומות בהם קיים חיבור לאמצעי תקשורת- אספקת החשמל אינה סדירה. המחשבים והטלוויזיות מיושנים ואיטיים. תושבים אינם יכולים להרשות לעצמם לשלם עבור שימוש בטכנולוגיות, שכן עלויות השימוש גבוהות ביחס לשכרם הממוצע. השפה מהווה מחסום. רבים אינם יודעים קרוא וכתוב ומבין היודעים- רבים שולטים רק בשפה המקומית ולא באנגלית. המאמר מציג גישות שונות ביחס לפער הדיגיטלי, בהם Jan Van Dijk, המדבר על פערים בין בעלי נגישות לאינטרנט לבין אלו שאין להם נגישות. לעטנתו, ארבעה מחסומים מונעים נגישות לאינטרנט: היעדר נסיון דיגיטלי בסיסי, היעדר מחשבים, היעדר מיומנויות מחשב והיעדר הזדמנויות משמעותיות לשימוש באינטרנט ובמחשב. Jan Van Dijk מייחס חשיבות רבה להיעדר מיומנויות למידה, חיפוש, איתור ועיבוד מידע. הוא טוען שהבדלים בין מיומויות אלו יוצרים פערים קיצוניים בין אוכלוסיות במדינות מפותחות ומתפתחות. אנשים בעלי רמה גבוהה של השכלה והכנסה נוטים להשתמש במאגרי מידע ממוחשבים, עובדה המגבירה את הפער הקיים ממילא. לדעתו, נאיבי לחשוב שסיפוק מחשבים בלבד יפתור את הבעיה. Norris, מתארת את הפער הדיגיטלי כתופעה רב מימדית. היא מבחינה בין פער דיגיטלי גלובלי, פער חברתי ופער הנובע ממידת הדמוקרטיה בשלטון. היא מתייחסת לפערי השכלה, פער אתני, פער גילאי, מצב משפחתי ופער בין יכולות שונות. המאמר מציג את גאנה ודרום אפריקה כשתי מדינות שפתחו שעריהן לתקשורת עולמית, על ידי מתן זכיונות לגורמים פרטיים, חברות זרות- להפעלת חברות תקשורת. מנסיונן ניתן ללמוד כי שוק ליברלי מביא לנגישות פוטנציאלית גבוהה יותר, אך לא לפתרון הפער הדיגיטלי. קיומם של קווי טלפון קוויים וסלולריים ונגישות לאינטרנט- אינם מאפשרים בהכרח, לבעלי המעמד הנמוך והבינוני נגישות אליהם, עקב העלויות הגבוהות מחד, סדר עדיפויות קיומי מאידך, בנוסף לפערים השונים שהוזכרו לעיל. במאמר, שתאר מחקר, מובאות מסקנותיהם של החוקרים, עיקר הדברים: ביעור העוני - תנאי הכרחי להתגבר על הפער הדיגיטלי, הקמת תשתיות, טכנולוגיות, יישומי מחשב מתאימים ורלוונטיים לאוכלוסיה ואוריינות דיגיטלית. במאמר מובאות מספר הצעות לפתרון והתמודדות עם המצב. אך לא כולם סוברים שצמצום או סגירת הפער הדיגיטלי הוא-הוא הדבר החשוב במדינות העולם השלישי. Ted Turner מייסד רשת התקשורת CNN, טוען שהעולם השלישי אינו זקוק לטכנולוגיה כי בעיותיו הבסיסיות הן עוני, בריאות ובערות. "למחצית מהאנשים בעולם אין חשמל, למעל בליון מאוכלוסיית העולם אין מים זורמים בבתיהם, תשכחו מהפער הדיגיטלי- הם זקוקים ללחם, מים, בגדים, מקלט וחינוך". אינני מסכימה עם הגישה הפטרונית והמתנשאת הזאת. אני סבורה, כפי שטען קופי אנאן, המוזכר במאמר, כי מידע ותקשורת הן זכות יסוד בסיסית של כל אדם באשר הוא. לכל אדם יש זכות לחופש ביטוי, חופש הבעה, החופש לקבל מידע בכל מדיה ללא הגבלת גבולות גיאוגרפיים. אסור לנו למנוע זאת ממדינות העולם השלישי!!! למאמר המלא
על אפריקה, הפער הדיגיטלי והתמודדות עם הבעיה - בסרטון הבא:
מתחילת הלימודים, חברתי מיכל סיוון ואני נוהגות לנהל שיחת תובנות והסקת מסקנות, בתום יום הלימודים, במכונית, בדרכנו הביתה. הדיון הפעם נסב סביב השאלה - האם למידה פומבית מתאימה לכולם? בלימודינו, אנו מתבקשים לחוות דעה ולהיות מעורבים בפורום, בויקי, בבלוג וב- HighLearn. הכל חשוף לעין כל - דעות ומחשבות, תוצרים ועבודות וכד'. הפעילות הלימודית מתוקשבת וגלויה ומועלית לבמות משותפות, כחלק מ"חברה חכמה", הלומדת בשיתופיות מתוך הזנה הדדית. בכיתה המסורתית, לתלמיד קיימת בחירה האם לקחת חלק פעיל בפעילות הלימודית או להיות נחבא אל הכלים, מופנם ושקט. הוא תלמיד מעורב מבחינת הקשבה, שליטה בחומר וביצוע משימות, אך מעדיף שלא להשתתף בפעילויות פומביות. זאת, מסיבות שונות: ביישנות, צניעות, רצון שלא להתבלט, חוסר עניין ואי רצון בשיתוף אחרים במחשבותיו ותובנותיו וכד'. בלימוד המתוקשב, בהשתתפות החובה בכל המסגרות שהזכרתי, לתלמיד אין בחירה. בעצם, הפומביות נכפית עליו ואין מקום לרצונו ונטייתו האישית. אמנם, יש ביטוי אישי לדעותיו, מחשבותיו ויכולותיו הלימודיות- אך, מה אם אינו מעוניין לחלוק ולשתף אחרים? היכן הבחירה והעדפה האישית? האם אין להם מקום? התנגדותו הפנימית לפומביות לא נובעת מתוך "סנוביות" ורצון "לשמור" את יצירותיו לעצמו... אלא כי זה לא מתאים לאופיו ולנטיות ליבו. האם זה הוגן לכפות השתתפות פומבית בקרב תלמידים? הלא חלק מהציון והערכה היא התרומה לתוצר ולקיחת חלק פעיל בתהליך. האם יש לספק אלטרנטיבה לתלמידים שאינם מעוניינים בכך? מהו הגבול? האם עלולה להיגרם נשירה מהלימודים כתוצאה מאי רצון לקחת חלק בדרך לימוד שאינה מותירה ברירה, הסותרת את האופי של הלומד ונוגדת את רצונו לשמור על צנעת הפרט?! האם צריך ליידע מראש ולאפשר התנסות, כדי שהתלמיד יבין לקראת מה הוא הולך ולבחון את עצמו האם הדרך הזו מתאימה לו? כמובן שיש הבדל בין תלמידי ההתמחות שלנו "תקשוב ולמידה" לבין תלמידים מתחומים אחרים. כלומר, חשוב שתלמידי "תקשוב ולמידה" יכירו מנסיון אישי את האפשרויות השונות הגלומות בטכנולוגיות תקשוב, כדי שיוכלו להצביע על יתרונותיהם וחסרונותיהם, לשם הפעלת שיקול דעת פדגוגי האם הטכנולוגיה המסויימת מתאימה לתכנים ולתלמידים מסויימים. בנוסף, כשמדובר באנשים מבוגרים- יש בידיהם בחירה ואולי אפילו יכולת למחות. כשלומדים במסגרת של תואר אקדמי וההשתתפות המתוקשבת הפומבית היא חלק ידוע מחובות הקורס- זה מקובל, כל עוד התלמיד מודע לכך ומוכן להשתתף בזה. אבל, כשמדובר בתלמיד בית ספר, ילד שאינו מרגיש בטחון להשתתף ולהעלות חומרים משלו, ילד בעל דיסלקציה, ילד בעל כושר ביטוי שאינו ברור ומשובח, כתיבה בשגיאות כתיב וניסוח וכד' (כמו גם מבוגרים)- האם איננו חושפים אותו ללעג חבריו? ברור, שבכיתה המסורתית הוא יכול לזכות באהדה על ידי הדגשת תכונות חיוביות שלו והצנעת חולשות... כמובן שלשיתופיות ולהעלאה פומבית של חומרים יש יתרונות רבים - אך לא כאן ברצוני להתייחס לכך, אלא באתי להאיר נקודה שמיכל ואני דנו בה והתלבטנו לגביה במכונית, בדרך הביתה, בסיום יום הלימודים...
בשבוע שעבר, במקום יום לימודים רגיל, חווינו יום "לימוד מרחוק". ישבנו בספרייה עם שפע משימות והתמודדנו בצוותים עם המטלות שהונחתו עלינו. התחושה היתה קשה ומתסכלת: "כל מרצה חושב שהוא יחיד", "אם אני משלם כל כך הרבה כסף - שילמדו אותי בתמורה. למה אני צריך לעבוד כל כך קשה כדי ללמוד?", "יכולתי לשבת בבית, לקבל את רשימת המטלות ולעשות אותם בזמני החופשי", "בלאו הכי אנחנו לומדים הכל בכוחות עצמנו", נשמעו טענות מכל עבר (אני, כמובן, מקצינה למען הדיון והעלילה...). התחושה היתה שהקונסטרוקטיביזם ניצח - אנחנו מותשים! מהי הגישה הקונסטרוקטיביסטית? בקיצור ניתן לומר שמדובר בהבניית ידע על ידי התלמיד. על פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית, המורה אינו מלמד אלא מנחה ומכוון את התלמיד ומציב בפניו משימה שיש לפתור. עם משימה זו עליו להתמודד בצוות, בעזרת חיבור ל"מרכז המידע העולמי"- האינטרנט, ולא רק. לאחר שהתלמיד חוקר ולומד את הנושא, עליו לארגן את הידע שלו ולהבנות אותו משפע מידע לידע מועיל, המתאים לנושא בו הוא דן, בעבודה שיתופית עם חברי הצוות. בלימודינו במכללה מופעלים עלינו עקרונות הקונסטרוקטיביזם. קשה להיות תלמיד קונסטרוקטיביסטי: הוא חייב להיות פעיל, לתור אחר מידע, לסנן, לעבד ולארגן אותו, לשתף ולהתייעץ עם חבריו בדרך לסיכום הדברים, מתוך תחושת אחריות ומחוייבות לצוות איתו הוא פועל. המרצה- נמצא שם, משגיח מן הצד כמנחה ומכוון על פי מחוון- זהו היעד. לשם תגיע, כמעט, בכוחות עצמך. זהו קונסטרוקטיביזם במיטבו. במיטבו? זה נכון, אולי, לגבי התלמידים של היום, הגדלים לתוך זה (או אמורים לגדול). אך, הדור שלנו, שלא ידע קונסטרוקטיביזם מהו, מצפה ש"יאכילו" אותו והמידע "יוגש בכפית". ריבוי המשימות מתיש אותנו והתחושה היא ש"הכל אנחנו לומדים בעצמנו". קונסטרוקטיביזם, כבר אמרתי?!... יש עוצמה וכח ביכולת לימוד עצמי. צריך לדעת ללמוד ללא עזרה. זוהי מיומנות חשובה מאד. בחברת המידע, בה אנו מצויים כיום, זהו כרטיס כניסה להצלחה. חוויתי זאת בעבר כשלמדתי תיכנות. אחד הדברים שלימדו אותנו שם היה ללמוד בכוחות עצמנו. זאת, מכיוון שתחום זה משתנה ומתפתח בתדירות גבוהה ונדרש מהמתכנת להתעדכן באופן שוטף. גם בעבודתי, כמורה באולפן, אני מיישמת שיטות קונסטרוקטיביסטיות ורואה את התרומה של לימוד בצוותא להטמעת הידע. נכון. קשה להיות תלמיד קונסטרוקטיביסטי, אך יעילות הלמידה אינה מוטלת בספק. המכללה מלמדת אותנו קונסטרוקטיביזם מהו בבחינת "נאה דורש- נאה מקיים"...
ניתן לנצל את ה- twitter בלימוד סינכרוני וא-סינכרוני. אך, בעיני, כוחו ועוצמתו- בלימוד סינכרוני, כאשר התלמידים מתבקשים להגיב בזמן אמת למשימה שניתנה, כך שבעת ובעונה אחת מתקבלות תגובותיהם של כל התלמידים, תוך זמן קצוב של המורה. כתנאי לכך חייבת להיות נגישות למחשב לכל תלמיד באופן מיידי. ב- twitter אפשר להשתמש לאחר העלאת נושא לדיון, וכל תלמיד צריך לצייץ את דעתו בעניין. לאחר הצגת בעיה התלמיד צריך להציע פתרון. ניתן לערוך הצבעה בעד ונגד – עם או בלי נימוקים. בהוראת השפה העברית ניתן לנצל את הרעיונות הנ"ל כדי לתרגל מבעי לשון ותבניות לשוניות, כגון: כדאי+ שם פועל.../ לו הייתי X, הייתי עושה... – לתירגול תנאי בטל/ לתרגל משפטי תנאי קיים / להבעת דעה להשתמש ב: לפי דעתי.../ לדעתי../ אני מסכים עם.../ כאשר יש פועל בעל משמעויות שונות, כגון: "להזמין" (תור, חברים למסיבה, טכנאי, כרטיסים לסרט וכד') – כל תלמיד שולח משפט משלו. אפשר גם לתרגל זמנים: המורה נותנת לכל תלמיד משפט שונה להמרה. לאחר הציוצים של כולם- מתקבל מגוון משפטים עליהם עוברים כולם ביחד, כשהמורה מקרינה על הלוח את כל התשובות. כך גם לגבי כל הדוגמאות הקודמות. אחד היתרונות של ה- twitter הוא המצגת השטוחה- הגלויה של המסר, כלומר באופן מיידי הכל גלוי לעין (בניגוד לפורום, למשל). כך, ניתן לערוך דיון לאחר הציוצים של כולם. זה חוסך זמן, כל אחד משתדל לדייק בלשונו כיוון שהוא יודע שהדברים יוצגו על הלוח ומתקבל מגוון רחב של תשובות/ תגובות, המהווה בסיס מפרה לנושא הנלמד.
בשבועיים האחרונים אנו מתנסים ב twitter . כשמסתכלים ברצף ה"ציוצים", נראה כי כל אחד מפריח לחלל מחשבה, דעה, אסוציאציה, קישור, ככל העולה על רוחו. נכון שהכל קשור בלמידה, כי בזה אנו עוסקים, מדי פעם יש תגובות והתייחסויות האחד לדברי האחר. בהתנסות זו לא הוגדר לנו מה לצייץ, כך שהיה הרבה מקום ליצרתיות וביטוי עצמי. ככלי בכיתה, ה twitter יכול לשמש כאמצעי להעברת מסרים, דעות וכד'. הוא נוח כי הוא פתוח ושטוח, כלומר הכל גלוי ללא צורך לפתוח קישור, כמו בפורום, למשל. הכל ניכר לעין וניתן להתרשם מהדברים במבט חטוף. האם אשתמש ב twitter בכיתתי??...
יש לי מייל המיועד לתלמידים בלבד. אני שולחת להם תרגילים קצרים והם צריכים לענות לי. לא פשוט להקליד בעברית ולא כולם מוכנים להתנסות בכך, אבל לאט לאט הם מצטרפים. אין לנו מחשבים בכיתה, רק שני מחשבים במועדון. עכשיו קיבלתי תשובה מתלמיד חמישי שהרים את הכפפה. באחד הימים, כשהייתי מחוברת, אחת התלמידות יצרה איתי קשר והתכתבנו בעברית. זאת היתה חוויה משמחת לשתינו.
יש לי בלוג ויש לי טוויטר. יש לי מייל ב - gmail (לבלוג) יש לי מייל ב- yahoo (לדלישס) ויש לי מייל ב- walla מימים ימימה... (רשימה חלקית) לכולם יש שם משתמש וסיסמא וכתובת.... את כולם צריך לזכור אחרי כולם צריך לעקוב ולבדוק ובחלקם צריך לטפל.. להזין, לכתוב, להשאיר חותם !! ואני, אנה אני באה ??? הטכנולוגיה.. זה טוב או רע ??
