הבלוג כסוכן שינוי

סיכום. איך מסכמים תקופה כל כך אינטנסיבית? לחזור לאחור, אל ההתחלה ולסקור את התהליך שעברתי... עיינתי ברשומות שכתבתי ואני מרגישה סיפוק. ההתחלה היתה לי מאד קשה. החשיפה היתה בלתי נסבלת. בהתחלה ניסיתי להתכחש לבלוג אבל מתוך הכרת המציאות והסיטואציה בה אני נמצאת, החלטתי "לקפוץ למים" ולהתחיל לשחות... זה לא היה קל. עננת הפומביות ריחפה מעל כל הזמן. אך, הצורך בכתיבה עניינית בבלוג כבלוג למידה, הקלה. האם הייתי כותבת באופן שונה לו הבלוג היה מיועד לעיניים מוגדרות? נהגתי לחשוב שכן, אבל עכשיו אינני בטוחה בכך. ייתכן שהיה לי קל יותר לכתוב והפרסום היה פחות מעיק, אך לגופם של דברים, אני חושבת שהבעתי את עצמי כמעט ללא מסכות.
כתבתי שאני מרגישה סיפוק (ואולי גם קצת גאווה מתגנבת...) וכל כך למה? כי ביטוי עצמי פומבי הוא לא הצד החזק שלי וחובת הכתיבה בבלוג גרמה / תרמה לי להתמודד עם זה.
כעת, במבט לאחור ובצפייה ברשומות שלי, אני מבינה את הכוח שיש בבלוג. הליווי של הבלוג את מהלך הלימודים מהווה ציוני דרך ותזכורות למה שעברתי במהלך הלימודים. הרשומות שלי מבטאות מצד אחד את ההתלהבות שלי מהטכנולוגיה והאפשרויות הגלומות בה לפיתוח הלמידה, לפיתוח החשיבה מסדר גבוה ולצמצום פערים בחברה רב תרבותית ומצד שני לראות את הלומד הזקוק הן לידע והן לערכים. תפקיד המורה בעידן המידע הוא לחבר בין העולם הישן לעולם החדש ולקחת מכל אחד מהם את הטוב שבו.
לפעמים, כשאתה בסערת התהליך, אין זמן לעצור ולחשוב בשיקול דעת ואתה מונע מרגשות. אני לא אהבתי את הכתיבה בבלוג, בלשון המעטה (החשיפה, חיפוש אחר נושאים לכתיבה, חיפוש אחר מקורות מתאימים וסרטונים, לחץ הזמן, החובה לכתוב מידי שבוע - הכבידו ביותר), אבל לאחר מעשה, בהסתכלות על התוצר, יצירה בת רצף רשומות שאני כתבתי, אני שוקלת לגייס את הבלוג לטובת התלמידים שלי...
אצל ד"ר אלון הסגל למדנו שכדאי להשתמש בטכנולוגית התקשוב במקרה בו אי אפשר לעשות זאת בדרך אחרת. מה תרומת הבלוג לרפלקציה על תהליך הלמידה? האם רפלקציה על תהליך הלמידה בכתיבה מסורתית (מחברת / מעבד תמלילים) או כתיבה רפלקטיבית בבלוג, כפי שאנחנו עשינו, יביאו לאותם תוצרים?
שאלתי את עצמי שאלות אלו פעמים רבות. למה לא לכתוב כל שבוע במחברת או ב- WORD? בשביל מה הפומביות הזאת? כל כך לא אהבתי את החשיפה, אך כשניתנה האפשרות לחסום את הבלוג לכלל- הפתעתי את עצמי ולא עשיתי זאת. התרגלתי.
הבלוג לעומת כתיבה מסורתית, הוא דינמי, עשיר יותר ביכולת הקישורים שלו, על ידי הוספת סרטונים, מאמרים ואתרים לחיזוק או המחשה. החשיפה מאפשרת אינטראקציה עם לומדים וקוראים אחרים באמצעות הוספת תגובה ומחייבת כתיבה מחושבת. היתרונות של הבלוג תרמו לתהליך הלמידה שלי.
אמירה זו מבטאת את השינוי שעברתי במהלך השנה וחצי האחרונות. התחברתי לעולם החדש, עולם של חדשנות...
בהזדמנות זו, ברצוני להודות לחברותי מיכל, לי וגילה, שליוו אותי לאורך כל הדרך וביחד הפכנו את תקופת הלימודים לחוויה מיוחדת ומועילה.

לסיום, עצה מאריק איינשטיין ביחס לחדשנות...

למידה מרחוק באמצעות של"ע לעולה העתידי

הסמסטר האחרון. אנשים רבים נמנעים מעשיית שינויים או מהתחלת דברים חדשים כיוון שהם רואים שהסוף רחוק ונדמה להם כבלתי מושג. אנשים כאלה דורכים במקום ואינם מתקדמים רק משום החשש לצאת לדרך, הנראית מאיימת, רחוקה ובלתי ניתנת להשגה. כשהתחלתי ללמוד לתואר שני, ארבעה סימסטרים נידמו כנצח, אך, תודה לאל שנתן בי העוז להיכנס למסלול ולהתחיל לצעוד.
ביום הראשון לסמסטר האחרון ללימודי התואר השני, עסקנו במגוון רחב של נושאים. דיברנו על חינוך, למידה והוראה. קיבלנו מטלות שונות ובהן כתיבת מושג בויקי. בחרתי לעסוק במושג "למידה מרחוק". נושא זה מעסיק אותי רבות. כמורה להנחלת הלשון (הוראת עברית בכיתות אולפן) בחינוך מבוגרים, עולה בי לא אחת השאלה, באיזו מידה למידה מרחוק של השפה העברית יכולה להקל על תהליך הקליטה של העולה החדש. המושג של"ע= שפה לפני עליה, מעיד בעצם על מהות העניין.
עולה חדש בעל משפחה ושאינו בעל משפחה, טרוד בבעיות רבות הנובעות, מטבע הדברים, מהמעבר ממקום מוכר למקום שאינו מוכר. הכל חדש זר ואף מוזר, במקרים לא מעטים. אחד המחסומים הגדולים ביותר להתערות העולה החדש הוא אי ידיעת השפה. מחסום זה מעכב את השתלבותו והתערותו בחברה, פוגע ביכולת השילוב התעסוקתי שלו ובהבנה הכללית של מהלך החיים במדינה החדשה.
ידע של שפה ובעיקר ידע של שפה מקצועית, משמש כלי מרכזי בקליטתם ובתפקודם של עולים במקומות העבודה.
ברכישת שפה שנייה קיימים מספר שלבים. רכישת שפה שנייה מביאה את הלומד למצב של דו לשוניות. דו לשוניות הנרכשת לרוב באופן פורמלי יכולה להיות מיוצגת על ידי 'שפת ביניים' (interlanguage), שהיא שפה דינאמית ובלתי יציבה, או על ידי 'גרסה בסיסית' (Basic Variety) המאפיינת רכישה בלתי פורמלית למילוי צורכי תקשורת בסיסיים, והיא יציבה ופשוטה.
'שפת ביניים' הוא מונח שטבע (1992 , 1972) Selinker. המונח חל על הביצוע הלשוני של לומדי שפה שנייה (L2) הנע על הרצף שבין חוסר ידיעה לשליטה מלאה בשפה הנרכשת. זו שפת מעבר, שיש לה קווים אישיים רבים ומגוונים והיא מושפעת ממשתנים שונים. משום כך קיימות שפות ביניים רבות יותר מאשר שפות טבעיות.
'גרסה בסיסית' – מונח שטבעו החוקרים (1997) Klein & Perdue, והוא חל על שפה פונקציונלית הנרכשת על ידי מבוגרים באופן בלתי מודרך. שפה זו נועדה למילוי מטרות וצרכים קיומיים באופן יעיל ומידי. המונח נקבע בעקבות מחקר שנערך בקרב עובדים זרים ברחבי אירופה, דוברי שפות שונות כשפת אם, שרכשו את שפת המקום מחוץ למסגרת לימוד פורמלית. זוהי מערכת לשונית פשוטה ויציבה ביותר – וגם יעילה למדי – מצד אחד, אך דלה מאד מצד אחר...
לשליטה בשפה יש דרגות שונות, החל מהדרגה הפונקציונלית המיועדת לתקשורת בסיסית, שנועדה למילוי צרכים מידיים, בעבודה או בתחום הציבורי (קבלת שירותים, למשל) עבור דרך תקשורת חברתית, המאפשרת השתלבות תרבותית ועד שליטה בשפה מקצועית, המספקת יכולת קידום מקצועי ומעמד מקצועי-חברתי-כלכלי.
תקשורת בסיסית מאפשרת לדובר לתקשר בעזרת אוצר מילים בסיסי לשם השגת מטרותיו במיידיות וביעילות.
במחקר שנערך על ידי גולן ומוצ'ניק (2007) לבדיקת מאפייני הגרסה הבסיסית של שתי קבוצות דוברים : עולים, יוצאי מדינות חבר העמים, שלא למדו באולפן ועובדים זרים נמצא כי הגרסה הבסיסית של שתי הקבוצות דומה: שפה מצומצמת, מאובנת, תקשורתית ובעלת עקרונות הכללה ופישוט, ושנעשה בה שימוש באסטרטגיות תקשורתיות משותפות.
עם זאת, במספר קריטריונים נמצא התאם בין המין והמספר בקרב העולים שלא למדו באולפן יותר מאשר בלשון העובדים הזרים, בגלל חשיפה רבה יותר של העולים לעברית באמצעות ילדי המשפחה, השכנים, נותני השירותים הציבוריים השונים וכל אותם גורמים התורמים להעשרת השפה, גורמים שאינם קיימים כמעט בסביבת העובדים הזרים.
ההבדל בין לשון העולים שלמדו באולפן לבין לשון העולים שלא למדו בו חופף בעיקרו את ההבדל בין שפת הביניים לבין הגרסה הבסיסית. נמצא שאצל העולים שלמדו באולפן, שפת הביניים מתאפיינת באי יציבות ובדינמיות, והם מהססים מדי פעם בעת הפקותיהם הלשוניות, דווקא מתוך מודעות לשונית גבוהה (למשל, לגבי ההתאמה במין – זכר ונקבה – או בשם המספר). לעומתם, אצל אלה שלא למדו באולפן היו ההפקות הלשוניות מצומצמות והעידו על שפה יציבה, מאובנת, לא משתנה ולא מתפתחת. הם אינם בטוחים בלשונם, כי הם אינם מכירים את המילים המתאימות ואת המבנה התחבירי, כאופייני לגרסה הבסיסית. ככל שהנבדק מודע יותר לטיב העברית שבפיו, שפת הביניים שלו מתקרבת ומדמה יותר לשפת דוברי העברית הילידיים, ולהיפך – ככל שהדובר פחות מודע ואף אינו מעוניין בשימוש בעברית, הופכת שפתו לגרסה בסיסית מאובנת ודלה יותר.
לפי הספרות, ידע דקדוק הליבה בשפה השנייה מתקבע לאחר שמונה שנים בארץ היעד ואינו משתנה עוד (DeKeyer,2000; Johnson & Newport, 1989).
ידע בשפה מתבטא בשליטה בארבע מיומנויות הלשון. ניתן לחלק את ארבע מיומנויות הלשון לשתי קבוצות: המיומנויות האורייניות- כתיבה וקריאה והמיומנויות הדבורות – דיבור והבנת הנשמע.
כיום מוסכם בקרב מומחים העוסקים בהוראה וברכישה של שפות מהגרים, שידע לשוני כללי שונה מידע לשוני מקצועי, שהוא הידע העיקרי הדרוש למהגר לביצוע מטלות מקצועיות- שכן לשפה המקצועית אפיונים יחודיים משלה. בעוד שידע לשוני כללי עוסק בתחומים לשוניים המתאימים לתפקוד כללי בחברה, מחוץ למקומות העבודה, ידע לשוני ספציפי מתמקד בביצוע מטלות מקצועיות ספציפיות וייתכן שהוא אף שונה ממקצוע למקצוע (Drew & Heritage, 1992).
לאור כל זאת, לרכישת שפה לפני העליה (של"ע) יש יתרונות רבים. היא תקל על העולים ותשפר ללא היכר את נקודת הפתיחה והזינוק שלהם בהגיעם לארץ ותפתח בפניהם דלתות רבות. לימוד השפה לפני העליה, במקביל למהלך חיי השגרה של העולה העתידי, במסגרת הטבעית שלו, באמצעות למידה מרחוק- יכול להוות פתרון מוצלח למשפחה המתכננת את עתידה בארץ ומכשירה את עצמה, עוד בטרם העליה, לחיים בה- באמצעות שבירת המחסום העיקרי העומד בפניה: ידיעת השפה העברית.

אינטרנט ואנונימיות? אין חיה כזאת

בעידן גוגל ופייסבוק, כל המידע שאנחנו חושפים על עצמנו באינטרנט, בסלולר, בכרטיס האשראי או ב-GPS חשוף לעיני גורמים מסחריים, ממשלתיים ואפילו גורמים עוינים.
מה משמעות הדבר מבחינתנו כהורים, מחנכים וכמורים?
עובדה זו מהווה חיזוק לטענה שיש להשתמש בטכנולוגיה בחוכמה ובגבולות. החשיפה של הילדים, בעיקר באמצעות הרשתות החברתיות, חושפת אותם ואת סביבתם למעקב אחר פרטים אישיים, שהיו בטוחים שגילו רק לחבריהם, על פי בחירתם. הכתבה ב"TheMarker": "תשכחו מפרטיות באינטרנט" מ- 22.8.10, מעידה שהדברים הרבה יותר מורכבים ומסובכים. חברות כגון גוגל, עורכות מעקב אחר הרגלים של הגולשים, מאפיינות אותם ואף סוחרות במידע אותו ליקטו אודות הגולשים. מצב זה מעמיד את המחנכים בפני אתגר חדש, לא פשוט, אשר מצריך חשיבה מערכתית, כיצד להנחות ילדים (וכלל האוכלוסיה) לגלישה נכונה וזהירה, אם יש כזאת, ברשת. למעשה, חלק ניכר מן המידע נאסף גם ללא רצון הגולש, אלא מתוך מעקב אחר היסטוריית הגלישה שלו. כיום, לא ניתן להימנע מגלישה לשם חיפוש מידע, כך שברגע שהתחברת- נחשפת! תוכנית הלימודים של "עידן המידע" צריכה לכלול הסברים וחשיפה לסכנות, בעזרת דוגמאות מממקרים שקרו בעבר, כדי להמחיש לילדים את עוצמת הטכנולוגיה. התחושה כאילו אתה כותב משהו בין קירות הבית למישהו מסויים, היא שגויה ומטעה וכפי שמתואר בכתבה המוזכרת, גוגל סורקת אפילו את הדואר האישי ב- gmail שלנו ועושה שימוש במידע! מציאות כזאת, מאירה את ההוראה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד', ט"ו) באור חדש.

גלובליזציה וחינוך

"כשזמן התקשורת מתכווץ עד למימדיו האפסיים של הרגע, למרחב ולגבולותיו כבר אין כל השפעה, לפחות על אלה שמסוגלים לבצע את פעולותיהם במהירות הדואר האלקטרוני" (באומן,2002).

מהי גלובליזציה? הסרטון הבא מתאר את השפעת התפתחות הטכנולוגיה על הפיכת העולם לכפר גלובלי.



בקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה: היבטים בינלאומיים", המרצה ד"ר חגית מישר-טל דיברה על הגלובליזציה.
גלובליזציה באה לידי ביטוי ביכולת של העולם לתפקד כיחידה אחת, עצמאית, על בסיס גלובלי, כלל עולמי.
מה שמאפיין ומאפשר את הגלובליזציה הוא המיידיות, הזמינות והנגישות של מדינות העולם, בזכות הטכנולוגיה המפותחת. הטכנולוגיה מספקת גם רב מימדיות של המסר, באמצעות המולטימדיה ומאפשרת אינטראקטיביות רב כיוונית.
בהיבט הכלכלי - העולם יכול לתפקד כיחידה כלכלית אחת. כבר לא מדובר על קשרי מסחר בין שווקים המפוזרים בעולם, כפי שנעשה בעבר, אלא שוק אחד המעביר סחורות ומידע ממקום למקום, כשהמרחק אינו נחשב. השוק העולמי מתנהל כיחידת עבודה אחת: ככל שהשוק גדל, המחיר יורד, הביקוש עולה והשוק מתרחב. התעבורה זולה. רוב התוצרים בשוק הגלובלי הם מוצרי מידע, הניתנים להעברה בקלות ממקום למקום ללא עלויות. גורמים נוספים הפועלים בהיבט הכלכלי הם מהגרי העבודה, עבודה מרחוק, תופעת איחוד השווקים, איחוד מטבעות ופעילות חברות בינלאומיות.
בהיבט הפוליטי – יש שתוף פעולה בינלאומי בטיפול בבעיות משותפות לעולם כגון: התחממות כדור הארץ, איכות הסביבה, טיפול בעוני, אסונות טבע וכד'. "קהילות בינלאומיות" מטפלות בתחומים אלו, דוגמת greenpeace וכד'.
שינוי במצב פוליטי במקום כלשהו בעולם יכול להשפיע קשות על כלכלות במקום אחר על הגלובוס. לכן, זהו אינטרס "לאומי" לשמור על מצב פוליטי יציב ברמה הבינלאומית.
בהיבט התרבותי – העולם עובר תהליך של "אמריקניזציה", שמטשטש זהות מקומית/לאומית ומייצר תרבות בינלאומית אחידה. בכל מקום מאזינים לאותה מוזיקה, לובשים אותו לבוש, צופים באותן תוכניות טלוויזיה וכד'.
כיצד הגלובליזציה משפיעה על החינוך והלמידה? הגלובליזציה מעלה שאלות רבות בקשר לחינוך והלמידה:
האם סטנדרטיזציה של הידע צריכה להתקיים ברמת המדינה? האם דמות הבוגר אליה שואפת מערכת החינוך קשורה לערכים לאומיים או אוניברסאליים?
כיום, הלמידה מתאפשרת בכל זמן ובכל מקום, באמצעות בתי ספר גלובליים/ וירטואליים. אנשים לומדים לאורך החיים lifelong learning, הלומדים הם רב תרבותיים. האנגלית היא השפה המקשרת ומשמשת כשפת ההוראה הגלובלית.
הצורך בהכשרת "עובד הידע", מחייבת ארגון מחדש של בתי הספר והתאמת הקוריקולום לעידן החדש.
עוד על היקף השינויים הנדרש במערכת החינוך, בארה"ב כדוגמא, ניתן לקרוא במאמר של (Waks, L.(2003.

על השפעת הגלובליזציה על החינוך בסרטון הבא:

רשתות חברתיות- מענה לצורך בסיסי של האדם כיצור חברתי

פרופ' גוסטבו מש, ראש החוג לסוציאולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, ערך מחקר אורך על מגמות חברתיות ברשתות החברתיות בישראל. מן המחקר עולה כי כל מגזר תעסוקתי מעדיף רשת חברתית אחרת.
המחקר מצא כי כ- 60% מהגולשים הישראליים, חברים ברשתות חברתיות בישראל. והמספרים כל הזמן בעליה.
בראיון שנערך עימו, פרופ' מש מתייחס למספר שאלות:
* מה הפך את הרשתות החברתיות לכל כך פופולריות?
- פרופ' גוסטב מש מסביר כי התקשורת מתווכת מחשב, כל האפליקציות נמצאות בהישג יד, בצורה קלה מאד לשימוש, המאפשרות שמירת קשר עם הקרובים, הצגה עצמית וקבלת מידע אודות אחרים בקלות.
* באילו רשתות חברתיות האנשים גולשים, מלבד פייסבוק?
- השאלה המרכזית שהם בדקו היא: מי משתמש במה, איפה ולאילו מטרות?
והתשובה: בפייסבוק משתמשים כולם: צעירים ומבוגרים, בעלי משפחה ושאינם בעלי משפחה. בטוויטר, כרגע משתמשים אנשים צעירים בעיקר, סטודנטים, "דור האינטרנט". דה מרקר קפה ממוקדת במרכז, הולכת וקטנה עם הזמן, כי יש לה תחליפים. הגיל הממוצע 40, עם ייצוג יתר לנשים. ללינק-אין ייצוג יתר של גברים.
הבחנה נוספת: בפייסבוק משתמשים בעיקר למטרות אישיות. לינק-אין זוהי רשת חברתית- עסקית, המשמשת בעיקר לגיוס כח אדם.
פרופ' מש מוסיף ואומר כי היווצרות התרבות והתוכן בתוך הרשת היא בידי המשתמשים. כל מעבר או הצטרפות לרשת חברתית גוררת בעקבותיה הצטרפות מעגל החברים, בני המשפחה והמקושרים.
מה זה אומר על התרבות שלנו, העניין שאנו מנהלים את החיים שלנו ברשתות חברתיות? האם זה בא על חשבון החיים האמיתיים? המחוייבות שלנו לעבודה והשעות הרבות שאנו מקדישים לה מחייבות אותנו למצוא כל דרך אפשרית לשמירה על הקשרים החברתיים שלנו. הרשתות החברתיות עונות על צורך בסיסי-חברתי הקיים בנו ולכן הן מצליחות כל כך.
השאלה, עליה אין הפרופ' מרחיב את התשובה- היא: היכן עובר הגבול? זוהי השאלה המרכזית. היום, כאשר בעזרת טלפון סלולרי כל אחד יכול לדעת היכן אני נמצאת, זה משרת אותנו כחברה? אין עוררין על מיקומה וחשיבותה של רשת חברתית. כיום היא עובדה מוגמרת וחלק בלתי נפרד מן התרבות שלנו. אך, בהיות הרשת החברתית חשופה, גלויה ומפורטת כל כך, האם הגבול הוא אינדיבידואלי וכל אחד מחליט איפה הוא מציב את הגבול שלו? האם ניתן להגביל אחרים? האם צריך לקבוע גבולות? שאלות רבות, סביב אותו עניין... והזמן, כנראה, יעשה את שלו ויכריע...
בינתיים, כהורים, כמורים, כמחנכים- איננו יכולים להמתין. יש להעלות לשיח הביתי והכיתתי את השאלה, כדי שהילדים יהיו מודעים להשלכות של החשיפה והסכנות הצפונות בה ויחשבו היטב לפני שהם מעלים מידע אישי, כזה או אחר.

לראיון המלא עם פרופ' גוסטבו מש:

אפריקה והפער הדיגיטלי

במסגרת הלימודים בקורס: "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה: היבטים בינלאומיים" התבקשנו לקרוא את המאמר: "Africa and the Digital Divide" מאת Fuchs, C. & Horak, E., העוסק בפער הדיגיטלי באפריקה. המאמר מציג פער דיגיטלי אדיר בין מדינות אפריקה לבין המדינות המפותחות ומשתמש במושג אפרטהייד דיגיטלי המבדיל בין אלו שיש להם נגישות למחשבים לבין אלו החסרים זאת. פערים אלו הולכים ומתעצמים. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, גדלים פערים חברתיים, כלכליים, פערי השכלה, פערים פוליטיים ותרבותיים.
אזורים רבים ביבשת אפריקה אינם מחוברים לאמצעי תקשורת כלשהם. במקומות בהם קיים חיבור לאמצעי תקשורת- אספקת החשמל אינה סדירה. המחשבים והטלוויזיות מיושנים ואיטיים. תושבים אינם יכולים להרשות לעצמם לשלם עבור שימוש בטכנולוגיות, שכן עלויות השימוש גבוהות ביחס לשכרם הממוצע. השפה מהווה מחסום. רבים אינם יודעים קרוא וכתוב ומבין היודעים- רבים שולטים רק בשפה המקומית ולא באנגלית.
המאמר מציג גישות שונות ביחס לפער הדיגיטלי, בהם Jan Van Dijk, המדבר על פערים בין בעלי נגישות לאינטרנט לבין אלו שאין להם נגישות. לעטנתו, ארבעה מחסומים מונעים נגישות לאינטרנט:
היעדר נסיון דיגיטלי בסיסי, היעדר מחשבים, היעדר מיומנויות מחשב והיעדר הזדמנויות משמעותיות לשימוש באינטרנט ובמחשב.
Jan Van Dijk מייחס חשיבות רבה להיעדר מיומנויות למידה, חיפוש, איתור ועיבוד מידע. הוא טוען שהבדלים בין מיומויות אלו יוצרים פערים קיצוניים בין אוכלוסיות במדינות מפותחות ומתפתחות. אנשים בעלי רמה גבוהה של השכלה והכנסה נוטים להשתמש במאגרי מידע ממוחשבים, עובדה המגבירה את הפער הקיים ממילא. לדעתו, נאיבי לחשוב שסיפוק מחשבים בלבד יפתור את הבעיה. Norris, מתארת את הפער הדיגיטלי כתופעה רב מימדית. היא מבחינה בין פער דיגיטלי גלובלי, פער חברתי ופער הנובע ממידת הדמוקרטיה בשלטון. היא מתייחסת לפערי השכלה, פער אתני, פער גילאי, מצב משפחתי ופער בין יכולות שונות.
המאמר מציג את גאנה ודרום אפריקה כשתי מדינות שפתחו שעריהן לתקשורת עולמית, על ידי מתן זכיונות לגורמים פרטיים, חברות זרות- להפעלת חברות תקשורת. מנסיונן ניתן ללמוד כי שוק ליברלי מביא לנגישות פוטנציאלית גבוהה יותר, אך לא לפתרון הפער הדיגיטלי. קיומם של קווי טלפון קוויים וסלולריים ונגישות לאינטרנט- אינם מאפשרים בהכרח, לבעלי המעמד הנמוך והבינוני נגישות אליהם, עקב העלויות הגבוהות מחד, סדר עדיפויות קיומי מאידך, בנוסף לפערים השונים שהוזכרו לעיל.
במאמר, שתאר מחקר, מובאות מסקנותיהם של החוקרים, עיקר הדברים: ביעור העוני - תנאי הכרחי להתגבר על הפער הדיגיטלי, הקמת תשתיות, טכנולוגיות, יישומי מחשב מתאימים ורלוונטיים לאוכלוסיה ואוריינות דיגיטלית. במאמר מובאות מספר הצעות לפתרון והתמודדות עם המצב. אך לא כולם סוברים שצמצום או סגירת הפער הדיגיטלי הוא-הוא הדבר החשוב במדינות העולם השלישי. Ted Turner מייסד רשת התקשורת CNN, טוען שהעולם השלישי אינו זקוק לטכנולוגיה כי בעיותיו הבסיסיות הן עוני, בריאות ובערות. "למחצית מהאנשים בעולם אין חשמל, למעל בליון מאוכלוסיית העולם אין מים זורמים בבתיהם, תשכחו מהפער הדיגיטלי- הם זקוקים ללחם, מים, בגדים, מקלט וחינוך".
אינני מסכימה עם הגישה הפטרונית והמתנשאת הזאת. אני סבורה, כפי שטען קופי אנאן, המוזכר במאמר, כי מידע ותקשורת הן זכות יסוד בסיסית של כל אדם באשר הוא. לכל אדם יש זכות לחופש ביטוי, חופש הבעה, החופש לקבל מידע בכל מדיה ללא הגבלת גבולות גיאוגרפיים. אסור לנו למנוע זאת ממדינות העולם השלישי!!!
למאמר המלא

על אפריקה, הפער הדיגיטלי והתמודדות עם הבעיה - בסרטון הבא:

מרבה נכסים...

יש לי בלוג ויש לי טוויטר.
יש לי מייל ב - gmail (לבלוג)
יש לי מייל ב- yahoo (לדלישס)
ויש לי מייל ב- walla מימים ימימה...
(רשימה חלקית)
לכולם יש שם משתמש
וסיסמא
וכתובת....
את כולם צריך לזכור
אחרי כולם צריך לעקוב ולבדוק
ובחלקם צריך לטפל.. להזין, לכתוב, להשאיר חותם !!
ואני, אנה אני באה ???
הטכנולוגיה.. זה טוב או רע ??

שינוי שם הבלוג- הכרה במציאות והשלמה...

זהו. זה היה קצר. אין טעם להתנגד. האסימון נפל... הוא פה- זאת עובדה. והוא פה כדי להשאר, הבלוג. זהו, זה הבלוג שלי, הבלוג של חנה, נעים מאד.
ברוכים הבאים לבלוג שלי.
להתראות בפוסטים הבאים,
חנה