ספרים, רבותי, ספרים? הידע ברשת ובחינם

אחד הדברים המרתקים אותי, הוא היכולת של האדם בן זמננו ללמוד ולהשכיל מבלי לצאת מפתח ביתו. בעבר, כדי לרכוש ידע ולהרחיב אופקים היה צורך להתאמץ, להשקיע זמן רב ואף ממון. כיום, באמצעות האינטרנט, הידע נגיש לכל, בכל עת ובכל מקום. כל שנדרש הוא מחשב, חיבור לאינטרנט, סקרנות, מוטיבציה ו...קדימה לדרך. כל תחום בו מוצאים עניין- קיים שם, ברמה מקצועית ועניינית, במגוון ייצוגים: טקסטים, מצגות, סרטונים וכד'. ניתן לדון על הנושאים המעניינים אותך ולהחליף דעות עם אחרים.
בתגובה למאמר שפורסם לפני שנתיים במגזין The Atlantic Monthly, תחת הכותרת "האם גוגל הופך אותנו לטיפשים", בו טען המחבר ניקולס קאר כי כאשר אנשים גולשים באינטרנט, הם מאבדים בתוך שטף המידע את היכולת להתרכז בנושא כלשהו- נערך מחקר על ידי מכון המחקר Pew.
במחקר של Pew השתתפו 895 מומחים לאינטרנט ולטכנולוגיה מביניהם בכירים בגוגל ומייסד קרייגליסט. תוצאות המחקר מראים כי שלושה מכל ארבעה מומחים חושבים כי השימוש באינטרנט מרחיב את האינטליגנציה האנושית, ושני שלישים חושבים כי השימוש באינטרנט משפר את מיומנויות הקריאה, הכתיבה ורכישת הידע. המומחים מסכימים: ככל שתגגלו יותר, כך תחכימו. גוגל ואתרי אינטרנט נוספים שמקלים על חיינו אינם הופכים אותנו לטיפשים, אלא להפך הם הופכים אותנו לחכמים יותר.
במחקר התבקשו הנשאלים להביע את דעתם על טענות בנוגע להשפעת האינטרנט על בני האדם ב-2020:
76% מהנשאלים הסכימו עם הטענה כי ב-2020 השימוש באינטרנט ירחיב את האינטליגנציה של בני האדם; 81% הסכימו עם הטענה כי הג'אדג'טים החמים שיכבשו את המשתמשים ב-2020 יגיעו בהפתעה ברוב המקרים, כאשר רוב החדשנים של ימינו לא יוכלו לצפות אותם; ו-61% משהמשתתפים חושבים כי המחלוקת לגבי חופש זרימת המידע באינטרנט תיפתר במינימום של הגבלות.
שתי דוגמאות להעשרה ולמידה ברשת, שמצאו חן בעיני, הן: "האוניברסיטה של העם", University of The People והרצאות TED .
שי רשף, יזם ישראלי בעל חזון, הקים אוניברסיטה אינטרנטית, "האוניברסיטה של העם", במטרה לצמצם את הפער בין מדינות העולם השלישי למדינות המפותחות. הקורסים מבוססים על טכנולוגיה בסיסית: מחשב וחיבור לרשת, על מנת לאפשר נגישות לכולם. המרצים מתנדבים מאוניברסיטאות מכל העולם. היא פועלת כבר כשנה. היא אמורה לקבל הכרה מאוניברסיטה אמריקאית, לאחר שתקיים שני מחזורי לימוד.
הרצאות TED בשפות שונות ובעברית, פותחות צוהר לעולמות רבים במגבלת זמן של 18 דקות, לכל היותר.

דוגמא להרצאת TED בתחום החינוך, להנאתכם...

אינטרנט ואנונימיות? אין חיה כזאת

בעידן גוגל ופייסבוק, כל המידע שאנחנו חושפים על עצמנו באינטרנט, בסלולר, בכרטיס האשראי או ב-GPS חשוף לעיני גורמים מסחריים, ממשלתיים ואפילו גורמים עוינים.
מה משמעות הדבר מבחינתנו כהורים, מחנכים וכמורים?
עובדה זו מהווה חיזוק לטענה שיש להשתמש בטכנולוגיה בחוכמה ובגבולות. החשיפה של הילדים, בעיקר באמצעות הרשתות החברתיות, חושפת אותם ואת סביבתם למעקב אחר פרטים אישיים, שהיו בטוחים שגילו רק לחבריהם, על פי בחירתם. הכתבה ב"TheMarker": "תשכחו מפרטיות באינטרנט" מ- 22.8.10, מעידה שהדברים הרבה יותר מורכבים ומסובכים. חברות כגון גוגל, עורכות מעקב אחר הרגלים של הגולשים, מאפיינות אותם ואף סוחרות במידע אותו ליקטו אודות הגולשים. מצב זה מעמיד את המחנכים בפני אתגר חדש, לא פשוט, אשר מצריך חשיבה מערכתית, כיצד להנחות ילדים (וכלל האוכלוסיה) לגלישה נכונה וזהירה, אם יש כזאת, ברשת. למעשה, חלק ניכר מן המידע נאסף גם ללא רצון הגולש, אלא מתוך מעקב אחר היסטוריית הגלישה שלו. כיום, לא ניתן להימנע מגלישה לשם חיפוש מידע, כך שברגע שהתחברת- נחשפת! תוכנית הלימודים של "עידן המידע" צריכה לכלול הסברים וחשיפה לסכנות, בעזרת דוגמאות מממקרים שקרו בעבר, כדי להמחיש לילדים את עוצמת הטכנולוגיה. התחושה כאילו אתה כותב משהו בין קירות הבית למישהו מסויים, היא שגויה ומטעה וכפי שמתואר בכתבה המוזכרת, גוגל סורקת אפילו את הדואר האישי ב- gmail שלנו ועושה שימוש במידע! מציאות כזאת, מאירה את ההוראה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד', ט"ו) באור חדש.

גלובליזציה וחינוך

"כשזמן התקשורת מתכווץ עד למימדיו האפסיים של הרגע, למרחב ולגבולותיו כבר אין כל השפעה, לפחות על אלה שמסוגלים לבצע את פעולותיהם במהירות הדואר האלקטרוני" (באומן,2002).

מהי גלובליזציה? הסרטון הבא מתאר את השפעת התפתחות הטכנולוגיה על הפיכת העולם לכפר גלובלי.



בקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה: היבטים בינלאומיים", המרצה ד"ר חגית מישר-טל דיברה על הגלובליזציה.
גלובליזציה באה לידי ביטוי ביכולת של העולם לתפקד כיחידה אחת, עצמאית, על בסיס גלובלי, כלל עולמי.
מה שמאפיין ומאפשר את הגלובליזציה הוא המיידיות, הזמינות והנגישות של מדינות העולם, בזכות הטכנולוגיה המפותחת. הטכנולוגיה מספקת גם רב מימדיות של המסר, באמצעות המולטימדיה ומאפשרת אינטראקטיביות רב כיוונית.
בהיבט הכלכלי - העולם יכול לתפקד כיחידה כלכלית אחת. כבר לא מדובר על קשרי מסחר בין שווקים המפוזרים בעולם, כפי שנעשה בעבר, אלא שוק אחד המעביר סחורות ומידע ממקום למקום, כשהמרחק אינו נחשב. השוק העולמי מתנהל כיחידת עבודה אחת: ככל שהשוק גדל, המחיר יורד, הביקוש עולה והשוק מתרחב. התעבורה זולה. רוב התוצרים בשוק הגלובלי הם מוצרי מידע, הניתנים להעברה בקלות ממקום למקום ללא עלויות. גורמים נוספים הפועלים בהיבט הכלכלי הם מהגרי העבודה, עבודה מרחוק, תופעת איחוד השווקים, איחוד מטבעות ופעילות חברות בינלאומיות.
בהיבט הפוליטי – יש שתוף פעולה בינלאומי בטיפול בבעיות משותפות לעולם כגון: התחממות כדור הארץ, איכות הסביבה, טיפול בעוני, אסונות טבע וכד'. "קהילות בינלאומיות" מטפלות בתחומים אלו, דוגמת greenpeace וכד'.
שינוי במצב פוליטי במקום כלשהו בעולם יכול להשפיע קשות על כלכלות במקום אחר על הגלובוס. לכן, זהו אינטרס "לאומי" לשמור על מצב פוליטי יציב ברמה הבינלאומית.
בהיבט התרבותי – העולם עובר תהליך של "אמריקניזציה", שמטשטש זהות מקומית/לאומית ומייצר תרבות בינלאומית אחידה. בכל מקום מאזינים לאותה מוזיקה, לובשים אותו לבוש, צופים באותן תוכניות טלוויזיה וכד'.
כיצד הגלובליזציה משפיעה על החינוך והלמידה? הגלובליזציה מעלה שאלות רבות בקשר לחינוך והלמידה:
האם סטנדרטיזציה של הידע צריכה להתקיים ברמת המדינה? האם דמות הבוגר אליה שואפת מערכת החינוך קשורה לערכים לאומיים או אוניברסאליים?
כיום, הלמידה מתאפשרת בכל זמן ובכל מקום, באמצעות בתי ספר גלובליים/ וירטואליים. אנשים לומדים לאורך החיים lifelong learning, הלומדים הם רב תרבותיים. האנגלית היא השפה המקשרת ומשמשת כשפת ההוראה הגלובלית.
הצורך בהכשרת "עובד הידע", מחייבת ארגון מחדש של בתי הספר והתאמת הקוריקולום לעידן החדש.
עוד על היקף השינויים הנדרש במערכת החינוך, בארה"ב כדוגמא, ניתן לקרוא במאמר של (Waks, L.(2003.

על השפעת הגלובליזציה על החינוך בסרטון הבא:

תקשוב כתפיסת עולם

היום היתה לי שיחה קצרה במקום עבודתי. לפני מספר ימים דיברתי עם אותה אישה והיא אמרה לי שהיא מעוניינת ללמוד לתואר שני. הצעתי לה ללמוד תקשוב, כי היא מתאימה מאד לתחום והיא יכולה לשלב אותו בעבודתה (בחינוך פורמלי ובלתי פורמלי). היא גילתה סקרנות. בשיחתנו היום כששאלתי אותה מה החלטתה בעניין, היא צחקה ואמרה שלא צריך להגזים. היא תעשה קורסים בתקשוב. לא צריך תואר שני בשביל זה. שיחה נוספת שניהלתי מעט לאחר מכן היתה עם מורה, שאין לה מיומנויות מחשב. חיפשנו חומר על חודש תשרי. עד שהגיע הספר שרצתה להיעזר בו, הצעתי לה לחפש באינטרנט. תשובתה היתה שהאינטרנט דל ותמציתי!
כשנזכרתי מאוחר יותר במהלך היום בשיחות, נזכרתי בעצמי בתחילת הלימודים ובתהליך שעברתי, כמו גם רבים מחבריי, ביחס לתקשוב. הקורסים הרבים, ובהם: "טכנולוגיות כסוכני שינוי בבית הספר", "קוגניציה תקשוב ולמידה", "טכנולוגיות ידע בחינוך", "שילוב הדמיות ומשחקים לימודיים מתוקשבים", "טכנולוגיות תקשוב ותקשורת למידה", "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" ועוד, ובאמצעותם- החשיפה לטכנולוגיות המשמשים ללמידה וההתנסויות בשילוב טכנולוגיות, שבאו לאחר מכן, בנוסף לקורסים כלליים כמו הקורס "סוגיות במדיניות החינוך", שעסק בשינויים במדיניות החינוך בארץ, באנגליה ובארה"ב תוך מבט לעתיד, חוללו את השינוי בגישה.
ברור שלא מספיק לדעת שקיימת טכנולוגיה כזאת או אחרת. עד שלא מנסים באמת, עד שלא עוברים תהליך שינוי תפיסתי מחד והתנסות מאידך, אי אפשר להבין במה מדובר. הוראה ולמידה מתוקשבות אינן דומות בשום אופן ללמידה/ הוראה משולבת מחשב, בדרך המוכרת למורים רבים. כדי להצליח לחולל שינוי בהחדרת התקשוב למערכת החינוך בישראל, יש צורך לצמצם תחילה את הפער התפיסתי ביחס למושגי היסוד הקשורים בתקשוב. כדי לחולל שינוי יש צורך לחשוף את המורים לתוכניות מתוקשבות עתירות טכנולוגיה, להעביר אותם תהליך לשינוי תפיסתי והכרתי כי מה שהיה ומה שמוכר להם- שונה, מגוון, עשיר ומעשיר וכי עליהם להשתנות כדי להתאים עצמם להוראה במאה ה- 21, בהתאם למדיניות התקשוב של מדינת ישראל, כחלק מ"חברת המידע" בה אנו פועלים.

הקונסטרוקטיביזם ניצח!

בשבוע שעבר, במקום יום לימודים רגיל, חווינו יום "לימוד מרחוק". ישבנו בספרייה עם שפע משימות והתמודדנו בצוותים עם המטלות שהונחתו עלינו. התחושה היתה קשה ומתסכלת: "כל מרצה חושב שהוא יחיד", "אם אני משלם כל כך הרבה כסף - שילמדו אותי בתמורה. למה אני צריך לעבוד כל כך קשה כדי ללמוד?", "יכולתי לשבת בבית, לקבל את רשימת המטלות ולעשות אותם בזמני החופשי", "בלאו הכי אנחנו לומדים הכל בכוחות עצמנו", נשמעו טענות מכל עבר (אני, כמובן, מקצינה למען הדיון והעלילה...). התחושה היתה שהקונסטרוקטיביזם ניצח - אנחנו מותשים! מהי הגישה הקונסטרוקטיביסטית? בקיצור ניתן לומר שמדובר בהבניית ידע על ידי התלמיד. על פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית, המורה אינו מלמד אלא מנחה ומכוון את התלמיד ומציב בפניו משימה שיש לפתור. עם משימה זו עליו להתמודד בצוות, בעזרת חיבור ל"מרכז המידע העולמי"- האינטרנט, ולא רק. לאחר שהתלמיד חוקר ולומד את הנושא, עליו לארגן את הידע שלו ולהבנות אותו משפע מידע לידע מועיל, המתאים לנושא בו הוא דן, בעבודה שיתופית עם חברי הצוות.
בלימודינו במכללה מופעלים עלינו עקרונות הקונסטרוקטיביזם. קשה להיות תלמיד קונסטרוקטיביסטי: הוא חייב להיות פעיל, לתור אחר מידע, לסנן, לעבד ולארגן אותו, לשתף ולהתייעץ עם חבריו בדרך לסיכום הדברים, מתוך תחושת אחריות ומחוייבות לצוות איתו הוא פועל. המרצה- נמצא שם, משגיח מן הצד כמנחה ומכוון על פי מחוון- זהו היעד. לשם תגיע, כמעט, בכוחות עצמך. זהו קונסטרוקטיביזם במיטבו. במיטבו? זה נכון, אולי, לגבי התלמידים של היום, הגדלים לתוך זה (או אמורים לגדול). אך, הדור שלנו, שלא ידע קונסטרוקטיביזם מהו, מצפה ש"יאכילו" אותו והמידע "יוגש בכפית". ריבוי המשימות מתיש אותנו והתחושה היא ש"הכל אנחנו לומדים בעצמנו". קונסטרוקטיביזם, כבר אמרתי?!...
יש עוצמה וכח ביכולת לימוד עצמי. צריך לדעת ללמוד ללא עזרה. זוהי מיומנות חשובה מאד. בחברת המידע, בה אנו מצויים כיום, זהו כרטיס כניסה להצלחה. חוויתי זאת בעבר כשלמדתי תיכנות. אחד הדברים שלימדו אותנו שם היה ללמוד בכוחות עצמנו. זאת, מכיוון שתחום זה משתנה ומתפתח בתדירות גבוהה ונדרש מהמתכנת להתעדכן באופן שוטף.
גם בעבודתי, כמורה באולפן, אני מיישמת שיטות קונסטרוקטיביסטיות ורואה את התרומה של לימוד בצוותא להטמעת הידע.
נכון. קשה להיות תלמיד קונסטרוקטיביסטי, אך יעילות הלמידה אינה מוטלת בספק. המכללה מלמדת אותנו קונסטרוקטיביזם מהו בבחינת "נאה דורש- נאה מקיים"...

התלבטות: לסגור או לא לסגור את הבלוג לצפיה- זאת השאלה...

כשהתחלנו את פרוייקט כתיבת הבלוג, המשימה היתה קשה מאד עבורי. המחשבה על חשיפה בכלל וחשיפה שהיא ללא גבולות בפרט- הידיעה שכל אחד יכול לקרוא מה שקורה בנבכי נשמתי ובמחשבותי, היו גורם מפריע ברצוני לבטא את עצמי. כתבתי את הפוסטים כמי שנכפה עליו הר כגיגית, מתוך מחוייבות למשימה ותו לא.
והנה, אני מופתעת מעצמי. במפגש האחרון עם גילה (ד"ר גילה קורץ), ראש המגמה, היא הודיעה כי ניתן לחסום את הבלוג לצפייה ולאפשר לאנשים מסויימים, באופן מבוקר ובשליטתי, לצפות בבלוג. לו האפשרות הזו ניתנה מלכתחילה- אין לי ספק כי הבלוג שלי היה רחוק מעין כל, אך כעת, אני מופתעת שלא מיהרתי לחסום את הבלוג באותו רגע ויתרה מזאת- אני מתלבטת אם לעשות כן. מה קרה? איזה שינוי חל שמנע ממני את הפעולה הכל כך טבעית ותואמת את סגנון חיי?
א. כנראה שהתרגלתי לרעיון וקיבלתי ש"השד לא נורא כל כך".
ב. אני מתלבטת האם אכתוב בצורה אחרת, כשאדע בדיוק מי הקוראים, כך שלמעשה אכתוב באופן ישיר ואישי אליהם? כיצד סגירת הבלוג לכלל תשפיע על התכנים ואופן הכתיבה שלי?
ג. מתחשק לי לערוך "מחקרון" (ברוח ה"מחקרונים" שעשינו במהלך הלימודים...). במחקרון אני רוצה לבדוק מה מידת החשיפה של הבלוג שלי. אני פונה אליכם, העוקבים אחרי הבלוג, לשתף אותי בעובדה זו ולציין האם ברצונכם שאוסיף אתכם לרשימת התפוצה, במידה ואחליט להגביל את הצפיה בבלוג. את תשובותיכם כתבו כתגובה, בהמשך לרשומה זו.
תודה על שיתוף הפעולה,
חנה

סמסטר חדש - התחלה חדשה

סמסטר חדש - התחלה חדשה? כל סמסטר מביא איתו התחלה חדשה ואיתה הרגשה של עליה בדרגה, עוד שלב במעלה הדרך, בתנועה ספירלית כלפי מעלה.
בסמסטר זה אנו לומדים שלשה קורסים מקצועיים. לאחר שבסוף סמסטר ב' הרגשתי שממש "לכלכתי את הידיים", כשעסקתי בתכנון ועיצוב יחידת הלימוד שלי, יחידת לימוד א-סינכרונית ללמידה מרחוק (ולמרות הקושי הטכנולוגי הרב, נהניתי מכל רגע מיכולות הטכנולוגיה בשירות הפדגוגיה). אני מצפה לידע נוסף, שירחיב ויעשיר את יכולותי כמורה, לעצב את סביבת הלמידה של תלמידי באמצעים חוויתיים, מגוונים ככל האפשר, לתועלת הלמידה והטמעת הנלמד בצורה הטובה והיעילה ביותר. אני מאמינה ובטוחה שהיכולת שלי להיות עצמאית בתכנון, בעיצוב ובביצוע סביבת הלמידה והנגישות שלי לכל אלה יתרמו, בע"ה, להיותי מורה טובה יותר לתלמידי. כך אוכל לספק להם תנאים נוחים ומאתגרים ללמידה, בהתאם ליכולות ולצרכים של כל אחד מהם. כיום, אני יכולה ליצור תכנים אינטראקטיביים במהירות, כתגובה ובהתאם לצורך של תלמיד זה או אחר בזמן אמת, כמעט. עד היום זה בא לידי ביטוי בהפקת דפי עבודה לתירגול נוסף וכד', על פי צורך. אני מקווה שהחזון הגדול והאידיאלי הזה יהיה בר מימוש, כי נדרשים לשם כך מחשבים בכיתה...ואין אפילו אחד..אך עוד חזון למועד.
בינתיים, תקופת הלימודים עבורי היא זמן גיבוש, ארגון ועיצוב התכנים ומקווה שעד סיום התואר- האולפן יהיה מוכן טכנולוגית ליישום דרכי הלמידה בעזרת הטכנולוגיה.

סביבת למידה למורה ולתלמיד

goodteacher זוהי סביבת למידה.

"אתר זה מיועד לתלמידים ומורים אשר מנסים לבנות תהליך למידה מעניין ופורה יותר על ידי יצירתיות, גישה רעננה ורכישת מיומנויות שונות ומגוונות":

כתובת האתר:

http://www.goodteacher.co.il/

זווית אישית- סיכום ביניים

קשה להאמין, אך כבר חצי הדרך מאחורינו. הסתיים הסמסטר השני ללימודים וההרגשה מרוממת. על ספר התורה נאמר: "והגית בו יומם ולילה" (יהושע, א', ח'). מלבד לימוד התורה וחשיבותה, חשיבות גדולה ורבה לא פחות היא לעצם הלימוד. כשאדם לומד הוא מתפתח, מרחיב אופקים, מתמודד עם שאלות ומחפש תשובות. מחקרים רבים על המח מעידים על תרומת הלמידה למח האדם בשימור ושיפור היכולת הקוגניטיבית, בכל גיל. החלטה על לימודים בגיל מבוגר אינה קלה ואינה מובנת מאליה, אך, מומלצת בכל פה.
כשהגעתי ללימודים לא כל כך הבנתי מה משמעות "תקשוב ולמידה". הגעתי לתחום זה משום שחשתי ששילוב המחשב בהוראה לא יכול להיות העתק של הוראה "רגילה" (במושגים שהכרתי אז), כלומר, במקום לקרוא טקסט מהספר, התלמידים יקראו אותו מצג המחשב. הדוגמאות שהכרתי מתחום ההוראה באמצעות מחשב נראו לי דלות ולא ממצות את הפוטנציאל שחשתי שיש למחשב, אך לא ידעתי מהו.
כיום אני יכולה לומר שאני שמחה שיש לי הזכות ללמוד את התחום בהרחבה והעמקה. נחשפתי לעולם עמוק מיני ים ורחב כרוחב פס האינטרנט... שפע האפשרויות הגלומות בשילוב הטכנולוגיה בהוראה, להשגת היעדים הפדגוגיים מעורר השתאות. המציאות בה ידע זה נמצא רק בקרב המורים הלומדים במסגרת ייחודית מעין זו, מצערת. השינוי שעברנו, חברי ואני, במהלך התקופה האחרונה ביחסנו לשילוב הטכנולוגיה בהוראה, משמעותי ביותר. חשוב שמורים נוספים, העוסקים בחינוך ובהוראה של הדורות הבאים יעברו את אותו תהליך.
"בעוד שבעבר ניתן היה להעביר מסרים וידע באמצעים מוכרים (מורה, לוח, גיר), הרי שכיום השיטה המסורתית נתפסת כמשעממת. Prensky, במאמרו (2001), טוען שהמורים והלומדים באים משני עולמות שונים לגמרי, עד כדי קושי בתקשורת ביניהם והתוצאה מכך היא הרסנית.
ההבנה כי הלומדים היום הם בעלי צרכים שונים מבעבר, בהיותם ילדי מולטימדיה דינמית, תוססת ומגוונת, היא שצריכה להשפיע בבחירה על שילוב טכנולוגיה בהוראה. "הסיבה בגללה רוב הילדים אינם אוהבים את בית הספר היא לא בגלל שהעבודה קשה מדי, אלא כי זה משעמם לחלוטין", אומר ד"ר סימור פאפרט, פרופסור ב – MIT (בתוך Prensky, 2001). ומדוע זה כך? משום שלא הותאמו דרכי הוראה חדשות התואמות לעולם החדש שלהם, סגנונם ויכולותיהם.
בעבר, הלימוד נתפס כמייגע, קשה ומתיש, המלווה בכאב, סבל ותיסכול. מהפכת הטכנולוגיה של המאה ה- 21 מאפשרת שחרור מכל אלה. התלמיד במרכז והלמידה היא הנאה. הנאה לתלמידים, הנאה למורים, הנאה להורים, הנאה למפקחים ולמנהלים הבכירים (בתוך Prensky, 2001).
היום שילוב הטכנולוגיה בהוראה הוא צורך. חובה מוסרית ואי אפשר להתחמק מכך. למעשה, טוען Prensky, הדרישה תבוא מן השטח, מצד התלמידים, כך שההנהלה, המורים והמפקחים לא יוכלו עוד להתנגד לכך. תלמידי "דורות המשחקים" לא יסכימו עוד להשתתף ולקחת חלק בפעילויות משעממות. כך שבתי הספר ייאלצו "להזריק" הנאה וחוויה לתהליך הלמידה.
נראה כי בשילוב משחק דיגיטלי בהוראה יש, לכאורה, שילוב בין שני עולמות סותרים: לימוד רציני בבתי ספר ובידור אינטראקטיבי- משחקי מחשב, משחקי וידיאו ובמידה פחותה, סרטים (Prensky, 2001). אולם למעשה, אין זה כך. בהוספת הנאה לתהליך הלמידה, איננו גורמים לתירגול להיות רק חוויתי יותר, אלא גם מועיל יותר. לימודים נתפסים כ"עבודה קשה", אך הם אינם מורגשים כ"עבודה", כאשר נהנים מהם."
(מתוך עבודה שכתבתי עם חברתי, גילה שוימר)

למאמר המלא של Marc Prensky.

ה- twitter בהוראת שפה

ניתן לנצל את ה- twitter בלימוד סינכרוני וא-סינכרוני. אך, בעיני, כוחו ועוצמתו- בלימוד סינכרוני, כאשר התלמידים מתבקשים להגיב בזמן אמת למשימה שניתנה, כך שבעת ובעונה אחת מתקבלות תגובותיהם של כל התלמידים, תוך זמן קצוב של המורה.
כתנאי לכך חייבת להיות נגישות למחשב לכל תלמיד באופן מיידי.
ב- twitter אפשר להשתמש לאחר העלאת נושא לדיון, וכל תלמיד צריך לצייץ את דעתו בעניין. לאחר הצגת בעיה התלמיד צריך להציע פתרון. ניתן לערוך הצבעה בעד ונגד – עם או בלי נימוקים.
בהוראת השפה העברית ניתן לנצל את הרעיונות הנ"ל כדי לתרגל מבעי לשון ותבניות לשוניות, כגון: כדאי+ שם פועל.../ לו הייתי X, הייתי עושה... – לתירגול תנאי בטל/ לתרגל משפטי תנאי קיים / להבעת דעה להשתמש ב: לפי דעתי.../ לדעתי../ אני מסכים עם.../
כאשר יש פועל בעל משמעויות שונות, כגון: "להזמין" (תור, חברים למסיבה, טכנאי, כרטיסים לסרט וכד') – כל תלמיד שולח משפט משלו.
אפשר גם לתרגל זמנים: המורה נותנת לכל תלמיד משפט שונה להמרה. לאחר הציוצים של כולם- מתקבל מגוון משפטים עליהם עוברים כולם ביחד, כשהמורה מקרינה על הלוח את כל התשובות. כך גם לגבי כל הדוגמאות הקודמות.
אחד היתרונות של ה- twitter הוא המצגת השטוחה- הגלויה של המסר, כלומר באופן מיידי הכל גלוי לעין (בניגוד לפורום, למשל). כך, ניתן לערוך דיון לאחר הציוצים של כולם. זה חוסך זמן, כל אחד משתדל לדייק בלשונו כיוון שהוא יודע שהדברים יוצגו על הלוח ומתקבל מגוון רחב של תשובות/ תגובות, המהווה בסיס מפרה לנושא הנלמד.

twitter

בשבועיים האחרונים אנו מתנסים ב twitter . כשמסתכלים ברצף ה"ציוצים", נראה כי כל אחד מפריח לחלל מחשבה, דעה, אסוציאציה, קישור, ככל העולה על רוחו. נכון שהכל קשור בלמידה, כי בזה אנו עוסקים, מדי פעם יש תגובות והתייחסויות האחד לדברי האחר. בהתנסות זו לא הוגדר לנו מה לצייץ, כך שהיה הרבה מקום ליצרתיות וביטוי עצמי. ככלי בכיתה, ה twitter יכול לשמש כאמצעי להעברת מסרים, דעות וכד'. הוא נוח כי הוא פתוח ושטוח, כלומר הכל גלוי ללא צורך לפתוח קישור, כמו בפורום, למשל. הכל ניכר לעין וניתן להתרשם מהדברים במבט חטוף. האם אשתמש ב twitter בכיתתי??...

יישומים וחוויות

יש לי מייל המיועד לתלמידים בלבד. אני שולחת להם תרגילים קצרים והם צריכים לענות לי. לא פשוט להקליד בעברית ולא כולם מוכנים להתנסות בכך, אבל לאט לאט הם מצטרפים. אין לנו מחשבים בכיתה, רק שני מחשבים במועדון. עכשיו קיבלתי תשובה מתלמיד חמישי שהרים את הכפפה. באחד הימים, כשהייתי מחוברת, אחת התלמידות יצרה איתי קשר והתכתבנו בעברית. זאת היתה חוויה משמחת לשתינו.

מרבה נכסים...

יש לי בלוג ויש לי טוויטר.
יש לי מייל ב - gmail (לבלוג)
יש לי מייל ב- yahoo (לדלישס)
ויש לי מייל ב- walla מימים ימימה...
(רשימה חלקית)
לכולם יש שם משתמש
וסיסמא
וכתובת....
את כולם צריך לזכור
אחרי כולם צריך לעקוב ולבדוק
ובחלקם צריך לטפל.. להזין, לכתוב, להשאיר חותם !!
ואני, אנה אני באה ???
הטכנולוגיה.. זה טוב או רע ??

שינוי שם הבלוג- הכרה במציאות והשלמה...

זהו. זה היה קצר. אין טעם להתנגד. האסימון נפל... הוא פה- זאת עובדה. והוא פה כדי להשאר, הבלוג. זהו, זה הבלוג שלי, הבלוג של חנה, נעים מאד.
ברוכים הבאים לבלוג שלי.
להתראות בפוסטים הבאים,
חנה

"חנה והבלוג- שם זמני" על שום מה?

מועדים לשמחה
קיבלנו משימה: לפתוח בלוג לימודי ולרשום בו מחשבות, דעות, מסקנות וכל העולה על הדעת, בהיבט לימודי כי הבלוג שלנו "משמש לצורכי למידה". מה זה אומר? ובכלל- אני ובלוג?! בלוג ואני?! האחרונה שתהיה מוכנה לחשיפה שכזו. עד כמה חשיפה זה מחייב וכמה החלק "הלימודי" מגן עליך, אם בכלל, מפני חשיפה? התלבטתי לגבי שם הבלוג. בתחילה קראתי לו רק "חנה". רציתי להוסיף "הבלוג של חנה", אבל זה נראה לי לא טבעי לי. לכן החלטתי שאתן לו שם זמני, עד שארגיש שהבלוג שלי ואני מחוברת לעניין.
אודה שיש בי סקרנות כיצד אוכל לרתום "בלוג" לתחום ההוראה שלי וכיצד הוא יכול לשרת את תלמידי... יש לי שנה לגלות זאת... מאמינה שעד אז הדברים יתבהרו...
פסח כשר ושמח,
חנה