למידה מרחוק באמצעות של"ע לעולה העתידי

הסמסטר האחרון. אנשים רבים נמנעים מעשיית שינויים או מהתחלת דברים חדשים כיוון שהם רואים שהסוף רחוק ונדמה להם כבלתי מושג. אנשים כאלה דורכים במקום ואינם מתקדמים רק משום החשש לצאת לדרך, הנראית מאיימת, רחוקה ובלתי ניתנת להשגה. כשהתחלתי ללמוד לתואר שני, ארבעה סימסטרים נידמו כנצח, אך, תודה לאל שנתן בי העוז להיכנס למסלול ולהתחיל לצעוד.
ביום הראשון לסמסטר האחרון ללימודי התואר השני, עסקנו במגוון רחב של נושאים. דיברנו על חינוך, למידה והוראה. קיבלנו מטלות שונות ובהן כתיבת מושג בויקי. בחרתי לעסוק במושג "למידה מרחוק". נושא זה מעסיק אותי רבות. כמורה להנחלת הלשון (הוראת עברית בכיתות אולפן) בחינוך מבוגרים, עולה בי לא אחת השאלה, באיזו מידה למידה מרחוק של השפה העברית יכולה להקל על תהליך הקליטה של העולה החדש. המושג של"ע= שפה לפני עליה, מעיד בעצם על מהות העניין.
עולה חדש בעל משפחה ושאינו בעל משפחה, טרוד בבעיות רבות הנובעות, מטבע הדברים, מהמעבר ממקום מוכר למקום שאינו מוכר. הכל חדש זר ואף מוזר, במקרים לא מעטים. אחד המחסומים הגדולים ביותר להתערות העולה החדש הוא אי ידיעת השפה. מחסום זה מעכב את השתלבותו והתערותו בחברה, פוגע ביכולת השילוב התעסוקתי שלו ובהבנה הכללית של מהלך החיים במדינה החדשה.
ידע של שפה ובעיקר ידע של שפה מקצועית, משמש כלי מרכזי בקליטתם ובתפקודם של עולים במקומות העבודה.
ברכישת שפה שנייה קיימים מספר שלבים. רכישת שפה שנייה מביאה את הלומד למצב של דו לשוניות. דו לשוניות הנרכשת לרוב באופן פורמלי יכולה להיות מיוצגת על ידי 'שפת ביניים' (interlanguage), שהיא שפה דינאמית ובלתי יציבה, או על ידי 'גרסה בסיסית' (Basic Variety) המאפיינת רכישה בלתי פורמלית למילוי צורכי תקשורת בסיסיים, והיא יציבה ופשוטה.
'שפת ביניים' הוא מונח שטבע (1992 , 1972) Selinker. המונח חל על הביצוע הלשוני של לומדי שפה שנייה (L2) הנע על הרצף שבין חוסר ידיעה לשליטה מלאה בשפה הנרכשת. זו שפת מעבר, שיש לה קווים אישיים רבים ומגוונים והיא מושפעת ממשתנים שונים. משום כך קיימות שפות ביניים רבות יותר מאשר שפות טבעיות.
'גרסה בסיסית' – מונח שטבעו החוקרים (1997) Klein & Perdue, והוא חל על שפה פונקציונלית הנרכשת על ידי מבוגרים באופן בלתי מודרך. שפה זו נועדה למילוי מטרות וצרכים קיומיים באופן יעיל ומידי. המונח נקבע בעקבות מחקר שנערך בקרב עובדים זרים ברחבי אירופה, דוברי שפות שונות כשפת אם, שרכשו את שפת המקום מחוץ למסגרת לימוד פורמלית. זוהי מערכת לשונית פשוטה ויציבה ביותר – וגם יעילה למדי – מצד אחד, אך דלה מאד מצד אחר...
לשליטה בשפה יש דרגות שונות, החל מהדרגה הפונקציונלית המיועדת לתקשורת בסיסית, שנועדה למילוי צרכים מידיים, בעבודה או בתחום הציבורי (קבלת שירותים, למשל) עבור דרך תקשורת חברתית, המאפשרת השתלבות תרבותית ועד שליטה בשפה מקצועית, המספקת יכולת קידום מקצועי ומעמד מקצועי-חברתי-כלכלי.
תקשורת בסיסית מאפשרת לדובר לתקשר בעזרת אוצר מילים בסיסי לשם השגת מטרותיו במיידיות וביעילות.
במחקר שנערך על ידי גולן ומוצ'ניק (2007) לבדיקת מאפייני הגרסה הבסיסית של שתי קבוצות דוברים : עולים, יוצאי מדינות חבר העמים, שלא למדו באולפן ועובדים זרים נמצא כי הגרסה הבסיסית של שתי הקבוצות דומה: שפה מצומצמת, מאובנת, תקשורתית ובעלת עקרונות הכללה ופישוט, ושנעשה בה שימוש באסטרטגיות תקשורתיות משותפות.
עם זאת, במספר קריטריונים נמצא התאם בין המין והמספר בקרב העולים שלא למדו באולפן יותר מאשר בלשון העובדים הזרים, בגלל חשיפה רבה יותר של העולים לעברית באמצעות ילדי המשפחה, השכנים, נותני השירותים הציבוריים השונים וכל אותם גורמים התורמים להעשרת השפה, גורמים שאינם קיימים כמעט בסביבת העובדים הזרים.
ההבדל בין לשון העולים שלמדו באולפן לבין לשון העולים שלא למדו בו חופף בעיקרו את ההבדל בין שפת הביניים לבין הגרסה הבסיסית. נמצא שאצל העולים שלמדו באולפן, שפת הביניים מתאפיינת באי יציבות ובדינמיות, והם מהססים מדי פעם בעת הפקותיהם הלשוניות, דווקא מתוך מודעות לשונית גבוהה (למשל, לגבי ההתאמה במין – זכר ונקבה – או בשם המספר). לעומתם, אצל אלה שלא למדו באולפן היו ההפקות הלשוניות מצומצמות והעידו על שפה יציבה, מאובנת, לא משתנה ולא מתפתחת. הם אינם בטוחים בלשונם, כי הם אינם מכירים את המילים המתאימות ואת המבנה התחבירי, כאופייני לגרסה הבסיסית. ככל שהנבדק מודע יותר לטיב העברית שבפיו, שפת הביניים שלו מתקרבת ומדמה יותר לשפת דוברי העברית הילידיים, ולהיפך – ככל שהדובר פחות מודע ואף אינו מעוניין בשימוש בעברית, הופכת שפתו לגרסה בסיסית מאובנת ודלה יותר.
לפי הספרות, ידע דקדוק הליבה בשפה השנייה מתקבע לאחר שמונה שנים בארץ היעד ואינו משתנה עוד (DeKeyer,2000; Johnson & Newport, 1989).
ידע בשפה מתבטא בשליטה בארבע מיומנויות הלשון. ניתן לחלק את ארבע מיומנויות הלשון לשתי קבוצות: המיומנויות האורייניות- כתיבה וקריאה והמיומנויות הדבורות – דיבור והבנת הנשמע.
כיום מוסכם בקרב מומחים העוסקים בהוראה וברכישה של שפות מהגרים, שידע לשוני כללי שונה מידע לשוני מקצועי, שהוא הידע העיקרי הדרוש למהגר לביצוע מטלות מקצועיות- שכן לשפה המקצועית אפיונים יחודיים משלה. בעוד שידע לשוני כללי עוסק בתחומים לשוניים המתאימים לתפקוד כללי בחברה, מחוץ למקומות העבודה, ידע לשוני ספציפי מתמקד בביצוע מטלות מקצועיות ספציפיות וייתכן שהוא אף שונה ממקצוע למקצוע (Drew & Heritage, 1992).
לאור כל זאת, לרכישת שפה לפני העליה (של"ע) יש יתרונות רבים. היא תקל על העולים ותשפר ללא היכר את נקודת הפתיחה והזינוק שלהם בהגיעם לארץ ותפתח בפניהם דלתות רבות. לימוד השפה לפני העליה, במקביל למהלך חיי השגרה של העולה העתידי, במסגרת הטבעית שלו, באמצעות למידה מרחוק- יכול להוות פתרון מוצלח למשפחה המתכננת את עתידה בארץ ומכשירה את עצמה, עוד בטרם העליה, לחיים בה- באמצעות שבירת המחסום העיקרי העומד בפניה: ידיעת השפה העברית.