אינטרנט ואנונימיות? אין חיה כזאת

בעידן גוגל ופייסבוק, כל המידע שאנחנו חושפים על עצמנו באינטרנט, בסלולר, בכרטיס האשראי או ב-GPS חשוף לעיני גורמים מסחריים, ממשלתיים ואפילו גורמים עוינים.
מה משמעות הדבר מבחינתנו כהורים, מחנכים וכמורים?
עובדה זו מהווה חיזוק לטענה שיש להשתמש בטכנולוגיה בחוכמה ובגבולות. החשיפה של הילדים, בעיקר באמצעות הרשתות החברתיות, חושפת אותם ואת סביבתם למעקב אחר פרטים אישיים, שהיו בטוחים שגילו רק לחבריהם, על פי בחירתם. הכתבה ב"TheMarker": "תשכחו מפרטיות באינטרנט" מ- 22.8.10, מעידה שהדברים הרבה יותר מורכבים ומסובכים. חברות כגון גוגל, עורכות מעקב אחר הרגלים של הגולשים, מאפיינות אותם ואף סוחרות במידע אותו ליקטו אודות הגולשים. מצב זה מעמיד את המחנכים בפני אתגר חדש, לא פשוט, אשר מצריך חשיבה מערכתית, כיצד להנחות ילדים (וכלל האוכלוסיה) לגלישה נכונה וזהירה, אם יש כזאת, ברשת. למעשה, חלק ניכר מן המידע נאסף גם ללא רצון הגולש, אלא מתוך מעקב אחר היסטוריית הגלישה שלו. כיום, לא ניתן להימנע מגלישה לשם חיפוש מידע, כך שברגע שהתחברת- נחשפת! תוכנית הלימודים של "עידן המידע" צריכה לכלול הסברים וחשיפה לסכנות, בעזרת דוגמאות מממקרים שקרו בעבר, כדי להמחיש לילדים את עוצמת הטכנולוגיה. התחושה כאילו אתה כותב משהו בין קירות הבית למישהו מסויים, היא שגויה ומטעה וכפי שמתואר בכתבה המוזכרת, גוגל סורקת אפילו את הדואר האישי ב- gmail שלנו ועושה שימוש במידע! מציאות כזאת, מאירה את ההוראה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד', ט"ו) באור חדש.

גלובליזציה וחינוך

"כשזמן התקשורת מתכווץ עד למימדיו האפסיים של הרגע, למרחב ולגבולותיו כבר אין כל השפעה, לפחות על אלה שמסוגלים לבצע את פעולותיהם במהירות הדואר האלקטרוני" (באומן,2002).

מהי גלובליזציה? הסרטון הבא מתאר את השפעת התפתחות הטכנולוגיה על הפיכת העולם לכפר גלובלי.



בקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב בלמידה: היבטים בינלאומיים", המרצה ד"ר חגית מישר-טל דיברה על הגלובליזציה.
גלובליזציה באה לידי ביטוי ביכולת של העולם לתפקד כיחידה אחת, עצמאית, על בסיס גלובלי, כלל עולמי.
מה שמאפיין ומאפשר את הגלובליזציה הוא המיידיות, הזמינות והנגישות של מדינות העולם, בזכות הטכנולוגיה המפותחת. הטכנולוגיה מספקת גם רב מימדיות של המסר, באמצעות המולטימדיה ומאפשרת אינטראקטיביות רב כיוונית.
בהיבט הכלכלי - העולם יכול לתפקד כיחידה כלכלית אחת. כבר לא מדובר על קשרי מסחר בין שווקים המפוזרים בעולם, כפי שנעשה בעבר, אלא שוק אחד המעביר סחורות ומידע ממקום למקום, כשהמרחק אינו נחשב. השוק העולמי מתנהל כיחידת עבודה אחת: ככל שהשוק גדל, המחיר יורד, הביקוש עולה והשוק מתרחב. התעבורה זולה. רוב התוצרים בשוק הגלובלי הם מוצרי מידע, הניתנים להעברה בקלות ממקום למקום ללא עלויות. גורמים נוספים הפועלים בהיבט הכלכלי הם מהגרי העבודה, עבודה מרחוק, תופעת איחוד השווקים, איחוד מטבעות ופעילות חברות בינלאומיות.
בהיבט הפוליטי – יש שתוף פעולה בינלאומי בטיפול בבעיות משותפות לעולם כגון: התחממות כדור הארץ, איכות הסביבה, טיפול בעוני, אסונות טבע וכד'. "קהילות בינלאומיות" מטפלות בתחומים אלו, דוגמת greenpeace וכד'.
שינוי במצב פוליטי במקום כלשהו בעולם יכול להשפיע קשות על כלכלות במקום אחר על הגלובוס. לכן, זהו אינטרס "לאומי" לשמור על מצב פוליטי יציב ברמה הבינלאומית.
בהיבט התרבותי – העולם עובר תהליך של "אמריקניזציה", שמטשטש זהות מקומית/לאומית ומייצר תרבות בינלאומית אחידה. בכל מקום מאזינים לאותה מוזיקה, לובשים אותו לבוש, צופים באותן תוכניות טלוויזיה וכד'.
כיצד הגלובליזציה משפיעה על החינוך והלמידה? הגלובליזציה מעלה שאלות רבות בקשר לחינוך והלמידה:
האם סטנדרטיזציה של הידע צריכה להתקיים ברמת המדינה? האם דמות הבוגר אליה שואפת מערכת החינוך קשורה לערכים לאומיים או אוניברסאליים?
כיום, הלמידה מתאפשרת בכל זמן ובכל מקום, באמצעות בתי ספר גלובליים/ וירטואליים. אנשים לומדים לאורך החיים lifelong learning, הלומדים הם רב תרבותיים. האנגלית היא השפה המקשרת ומשמשת כשפת ההוראה הגלובלית.
הצורך בהכשרת "עובד הידע", מחייבת ארגון מחדש של בתי הספר והתאמת הקוריקולום לעידן החדש.
עוד על היקף השינויים הנדרש במערכת החינוך, בארה"ב כדוגמא, ניתן לקרוא במאמר של (Waks, L.(2003.

על השפעת הגלובליזציה על החינוך בסרטון הבא:

רשתות חברתיות- מענה לצורך בסיסי של האדם כיצור חברתי

פרופ' גוסטבו מש, ראש החוג לסוציאולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, ערך מחקר אורך על מגמות חברתיות ברשתות החברתיות בישראל. מן המחקר עולה כי כל מגזר תעסוקתי מעדיף רשת חברתית אחרת.
המחקר מצא כי כ- 60% מהגולשים הישראליים, חברים ברשתות חברתיות בישראל. והמספרים כל הזמן בעליה.
בראיון שנערך עימו, פרופ' מש מתייחס למספר שאלות:
* מה הפך את הרשתות החברתיות לכל כך פופולריות?
- פרופ' גוסטב מש מסביר כי התקשורת מתווכת מחשב, כל האפליקציות נמצאות בהישג יד, בצורה קלה מאד לשימוש, המאפשרות שמירת קשר עם הקרובים, הצגה עצמית וקבלת מידע אודות אחרים בקלות.
* באילו רשתות חברתיות האנשים גולשים, מלבד פייסבוק?
- השאלה המרכזית שהם בדקו היא: מי משתמש במה, איפה ולאילו מטרות?
והתשובה: בפייסבוק משתמשים כולם: צעירים ומבוגרים, בעלי משפחה ושאינם בעלי משפחה. בטוויטר, כרגע משתמשים אנשים צעירים בעיקר, סטודנטים, "דור האינטרנט". דה מרקר קפה ממוקדת במרכז, הולכת וקטנה עם הזמן, כי יש לה תחליפים. הגיל הממוצע 40, עם ייצוג יתר לנשים. ללינק-אין ייצוג יתר של גברים.
הבחנה נוספת: בפייסבוק משתמשים בעיקר למטרות אישיות. לינק-אין זוהי רשת חברתית- עסקית, המשמשת בעיקר לגיוס כח אדם.
פרופ' מש מוסיף ואומר כי היווצרות התרבות והתוכן בתוך הרשת היא בידי המשתמשים. כל מעבר או הצטרפות לרשת חברתית גוררת בעקבותיה הצטרפות מעגל החברים, בני המשפחה והמקושרים.
מה זה אומר על התרבות שלנו, העניין שאנו מנהלים את החיים שלנו ברשתות חברתיות? האם זה בא על חשבון החיים האמיתיים? המחוייבות שלנו לעבודה והשעות הרבות שאנו מקדישים לה מחייבות אותנו למצוא כל דרך אפשרית לשמירה על הקשרים החברתיים שלנו. הרשתות החברתיות עונות על צורך בסיסי-חברתי הקיים בנו ולכן הן מצליחות כל כך.
השאלה, עליה אין הפרופ' מרחיב את התשובה- היא: היכן עובר הגבול? זוהי השאלה המרכזית. היום, כאשר בעזרת טלפון סלולרי כל אחד יכול לדעת היכן אני נמצאת, זה משרת אותנו כחברה? אין עוררין על מיקומה וחשיבותה של רשת חברתית. כיום היא עובדה מוגמרת וחלק בלתי נפרד מן התרבות שלנו. אך, בהיות הרשת החברתית חשופה, גלויה ומפורטת כל כך, האם הגבול הוא אינדיבידואלי וכל אחד מחליט איפה הוא מציב את הגבול שלו? האם ניתן להגביל אחרים? האם צריך לקבוע גבולות? שאלות רבות, סביב אותו עניין... והזמן, כנראה, יעשה את שלו ויכריע...
בינתיים, כהורים, כמורים, כמחנכים- איננו יכולים להמתין. יש להעלות לשיח הביתי והכיתתי את השאלה, כדי שהילדים יהיו מודעים להשלכות של החשיפה והסכנות הצפונות בה ויחשבו היטב לפני שהם מעלים מידע אישי, כזה או אחר.

לראיון המלא עם פרופ' גוסטבו מש:

אפריקה והפער הדיגיטלי

במסגרת הלימודים בקורס: "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה: היבטים בינלאומיים" התבקשנו לקרוא את המאמר: "Africa and the Digital Divide" מאת Fuchs, C. & Horak, E., העוסק בפער הדיגיטלי באפריקה. המאמר מציג פער דיגיטלי אדיר בין מדינות אפריקה לבין המדינות המפותחות ומשתמש במושג אפרטהייד דיגיטלי המבדיל בין אלו שיש להם נגישות למחשבים לבין אלו החסרים זאת. פערים אלו הולכים ומתעצמים. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, גדלים פערים חברתיים, כלכליים, פערי השכלה, פערים פוליטיים ותרבותיים.
אזורים רבים ביבשת אפריקה אינם מחוברים לאמצעי תקשורת כלשהם. במקומות בהם קיים חיבור לאמצעי תקשורת- אספקת החשמל אינה סדירה. המחשבים והטלוויזיות מיושנים ואיטיים. תושבים אינם יכולים להרשות לעצמם לשלם עבור שימוש בטכנולוגיות, שכן עלויות השימוש גבוהות ביחס לשכרם הממוצע. השפה מהווה מחסום. רבים אינם יודעים קרוא וכתוב ומבין היודעים- רבים שולטים רק בשפה המקומית ולא באנגלית.
המאמר מציג גישות שונות ביחס לפער הדיגיטלי, בהם Jan Van Dijk, המדבר על פערים בין בעלי נגישות לאינטרנט לבין אלו שאין להם נגישות. לעטנתו, ארבעה מחסומים מונעים נגישות לאינטרנט:
היעדר נסיון דיגיטלי בסיסי, היעדר מחשבים, היעדר מיומנויות מחשב והיעדר הזדמנויות משמעותיות לשימוש באינטרנט ובמחשב.
Jan Van Dijk מייחס חשיבות רבה להיעדר מיומנויות למידה, חיפוש, איתור ועיבוד מידע. הוא טוען שהבדלים בין מיומויות אלו יוצרים פערים קיצוניים בין אוכלוסיות במדינות מפותחות ומתפתחות. אנשים בעלי רמה גבוהה של השכלה והכנסה נוטים להשתמש במאגרי מידע ממוחשבים, עובדה המגבירה את הפער הקיים ממילא. לדעתו, נאיבי לחשוב שסיפוק מחשבים בלבד יפתור את הבעיה. Norris, מתארת את הפער הדיגיטלי כתופעה רב מימדית. היא מבחינה בין פער דיגיטלי גלובלי, פער חברתי ופער הנובע ממידת הדמוקרטיה בשלטון. היא מתייחסת לפערי השכלה, פער אתני, פער גילאי, מצב משפחתי ופער בין יכולות שונות.
המאמר מציג את גאנה ודרום אפריקה כשתי מדינות שפתחו שעריהן לתקשורת עולמית, על ידי מתן זכיונות לגורמים פרטיים, חברות זרות- להפעלת חברות תקשורת. מנסיונן ניתן ללמוד כי שוק ליברלי מביא לנגישות פוטנציאלית גבוהה יותר, אך לא לפתרון הפער הדיגיטלי. קיומם של קווי טלפון קוויים וסלולריים ונגישות לאינטרנט- אינם מאפשרים בהכרח, לבעלי המעמד הנמוך והבינוני נגישות אליהם, עקב העלויות הגבוהות מחד, סדר עדיפויות קיומי מאידך, בנוסף לפערים השונים שהוזכרו לעיל.
במאמר, שתאר מחקר, מובאות מסקנותיהם של החוקרים, עיקר הדברים: ביעור העוני - תנאי הכרחי להתגבר על הפער הדיגיטלי, הקמת תשתיות, טכנולוגיות, יישומי מחשב מתאימים ורלוונטיים לאוכלוסיה ואוריינות דיגיטלית. במאמר מובאות מספר הצעות לפתרון והתמודדות עם המצב. אך לא כולם סוברים שצמצום או סגירת הפער הדיגיטלי הוא-הוא הדבר החשוב במדינות העולם השלישי. Ted Turner מייסד רשת התקשורת CNN, טוען שהעולם השלישי אינו זקוק לטכנולוגיה כי בעיותיו הבסיסיות הן עוני, בריאות ובערות. "למחצית מהאנשים בעולם אין חשמל, למעל בליון מאוכלוסיית העולם אין מים זורמים בבתיהם, תשכחו מהפער הדיגיטלי- הם זקוקים ללחם, מים, בגדים, מקלט וחינוך".
אינני מסכימה עם הגישה הפטרונית והמתנשאת הזאת. אני סבורה, כפי שטען קופי אנאן, המוזכר במאמר, כי מידע ותקשורת הן זכות יסוד בסיסית של כל אדם באשר הוא. לכל אדם יש זכות לחופש ביטוי, חופש הבעה, החופש לקבל מידע בכל מדיה ללא הגבלת גבולות גיאוגרפיים. אסור לנו למנוע זאת ממדינות העולם השלישי!!!
למאמר המלא

על אפריקה, הפער הדיגיטלי והתמודדות עם הבעיה - בסרטון הבא:

בלוג, פומביות ומה שביניהם

מתחילת הלימודים, חברתי מיכל סיוון ואני נוהגות לנהל שיחת תובנות והסקת מסקנות, בתום יום הלימודים, במכונית, בדרכנו הביתה.
הדיון הפעם נסב סביב השאלה - האם למידה פומבית מתאימה לכולם?
בלימודינו, אנו מתבקשים לחוות דעה ולהיות מעורבים בפורום, בויקי, בבלוג וב- HighLearn. הכל חשוף לעין כל - דעות ומחשבות, תוצרים ועבודות וכד'. הפעילות הלימודית מתוקשבת וגלויה ומועלית לבמות משותפות, כחלק מ"חברה חכמה", הלומדת בשיתופיות מתוך הזנה הדדית.
בכיתה המסורתית, לתלמיד קיימת בחירה האם לקחת חלק פעיל בפעילות הלימודית או להיות נחבא אל הכלים, מופנם ושקט. הוא תלמיד מעורב מבחינת הקשבה, שליטה בחומר וביצוע משימות, אך מעדיף שלא להשתתף בפעילויות פומביות. זאת, מסיבות שונות: ביישנות, צניעות, רצון שלא להתבלט, חוסר עניין ואי רצון בשיתוף אחרים במחשבותיו ותובנותיו וכד'.
בלימוד המתוקשב, בהשתתפות החובה בכל המסגרות שהזכרתי, לתלמיד אין בחירה. בעצם, הפומביות נכפית עליו ואין מקום לרצונו ונטייתו האישית. אמנם, יש ביטוי אישי לדעותיו, מחשבותיו ויכולותיו הלימודיות- אך, מה אם אינו מעוניין לחלוק ולשתף אחרים? היכן הבחירה והעדפה האישית? האם אין להם מקום? התנגדותו הפנימית לפומביות לא נובעת מתוך "סנוביות" ורצון "לשמור" את יצירותיו לעצמו... אלא כי זה לא מתאים לאופיו ולנטיות ליבו. האם זה הוגן לכפות השתתפות פומבית בקרב תלמידים? הלא חלק מהציון והערכה היא התרומה לתוצר ולקיחת חלק פעיל בתהליך. האם יש לספק אלטרנטיבה לתלמידים שאינם מעוניינים בכך? מהו הגבול? האם עלולה להיגרם נשירה מהלימודים כתוצאה מאי רצון לקחת חלק בדרך לימוד שאינה מותירה ברירה, הסותרת את האופי של הלומד ונוגדת את רצונו לשמור על צנעת הפרט?!
האם צריך ליידע מראש ולאפשר התנסות, כדי שהתלמיד יבין לקראת מה הוא הולך ולבחון את עצמו האם הדרך הזו מתאימה לו?
כמובן שיש הבדל בין תלמידי ההתמחות שלנו "תקשוב ולמידה" לבין תלמידים מתחומים אחרים. כלומר, חשוב שתלמידי "תקשוב ולמידה" יכירו מנסיון אישי את האפשרויות השונות הגלומות בטכנולוגיות תקשוב, כדי שיוכלו להצביע על יתרונותיהם וחסרונותיהם, לשם הפעלת שיקול דעת פדגוגי האם הטכנולוגיה המסויימת מתאימה לתכנים ולתלמידים מסויימים. בנוסף, כשמדובר באנשים מבוגרים- יש בידיהם בחירה ואולי אפילו יכולת למחות. כשלומדים במסגרת של תואר אקדמי וההשתתפות המתוקשבת הפומבית היא חלק ידוע מחובות הקורס- זה מקובל, כל עוד התלמיד מודע לכך ומוכן להשתתף בזה. אבל, כשמדובר בתלמיד בית ספר, ילד שאינו מרגיש בטחון להשתתף ולהעלות חומרים משלו, ילד בעל דיסלקציה, ילד בעל כושר ביטוי שאינו ברור ומשובח, כתיבה בשגיאות כתיב וניסוח וכד' (כמו גם מבוגרים)- האם איננו חושפים אותו ללעג חבריו? ברור, שבכיתה המסורתית הוא יכול לזכות באהדה על ידי הדגשת תכונות חיוביות שלו והצנעת חולשות...
כמובן שלשיתופיות ולהעלאה פומבית של חומרים יש יתרונות רבים - אך לא כאן ברצוני להתייחס לכך, אלא באתי להאיר נקודה שמיכל ואני דנו בה והתלבטנו לגביה במכונית, בדרך הביתה, בסיום יום הלימודים...