ספרים, רבותי, ספרים? הידע ברשת ובחינם

אחד הדברים המרתקים אותי, הוא היכולת של האדם בן זמננו ללמוד ולהשכיל מבלי לצאת מפתח ביתו. בעבר, כדי לרכוש ידע ולהרחיב אופקים היה צורך להתאמץ, להשקיע זמן רב ואף ממון. כיום, באמצעות האינטרנט, הידע נגיש לכל, בכל עת ובכל מקום. כל שנדרש הוא מחשב, חיבור לאינטרנט, סקרנות, מוטיבציה ו...קדימה לדרך. כל תחום בו מוצאים עניין- קיים שם, ברמה מקצועית ועניינית, במגוון ייצוגים: טקסטים, מצגות, סרטונים וכד'. ניתן לדון על הנושאים המעניינים אותך ולהחליף דעות עם אחרים.
בתגובה למאמר שפורסם לפני שנתיים במגזין The Atlantic Monthly, תחת הכותרת "האם גוגל הופך אותנו לטיפשים", בו טען המחבר ניקולס קאר כי כאשר אנשים גולשים באינטרנט, הם מאבדים בתוך שטף המידע את היכולת להתרכז בנושא כלשהו- נערך מחקר על ידי מכון המחקר Pew.
במחקר של Pew השתתפו 895 מומחים לאינטרנט ולטכנולוגיה מביניהם בכירים בגוגל ומייסד קרייגליסט. תוצאות המחקר מראים כי שלושה מכל ארבעה מומחים חושבים כי השימוש באינטרנט מרחיב את האינטליגנציה האנושית, ושני שלישים חושבים כי השימוש באינטרנט משפר את מיומנויות הקריאה, הכתיבה ורכישת הידע. המומחים מסכימים: ככל שתגגלו יותר, כך תחכימו. גוגל ואתרי אינטרנט נוספים שמקלים על חיינו אינם הופכים אותנו לטיפשים, אלא להפך הם הופכים אותנו לחכמים יותר.
במחקר התבקשו הנשאלים להביע את דעתם על טענות בנוגע להשפעת האינטרנט על בני האדם ב-2020:
76% מהנשאלים הסכימו עם הטענה כי ב-2020 השימוש באינטרנט ירחיב את האינטליגנציה של בני האדם; 81% הסכימו עם הטענה כי הג'אדג'טים החמים שיכבשו את המשתמשים ב-2020 יגיעו בהפתעה ברוב המקרים, כאשר רוב החדשנים של ימינו לא יוכלו לצפות אותם; ו-61% משהמשתתפים חושבים כי המחלוקת לגבי חופש זרימת המידע באינטרנט תיפתר במינימום של הגבלות.
שתי דוגמאות להעשרה ולמידה ברשת, שמצאו חן בעיני, הן: "האוניברסיטה של העם", University of The People והרצאות TED .
שי רשף, יזם ישראלי בעל חזון, הקים אוניברסיטה אינטרנטית, "האוניברסיטה של העם", במטרה לצמצם את הפער בין מדינות העולם השלישי למדינות המפותחות. הקורסים מבוססים על טכנולוגיה בסיסית: מחשב וחיבור לרשת, על מנת לאפשר נגישות לכולם. המרצים מתנדבים מאוניברסיטאות מכל העולם. היא פועלת כבר כשנה. היא אמורה לקבל הכרה מאוניברסיטה אמריקאית, לאחר שתקיים שני מחזורי לימוד.
הרצאות TED בשפות שונות ובעברית, פותחות צוהר לעולמות רבים במגבלת זמן של 18 דקות, לכל היותר.

דוגמא להרצאת TED בתחום החינוך, להנאתכם...

אנדרגוגיה - הוראת מבוגרים

האם קיים הבדל בין הוראת ילדים לבין הוראת מבוגרים? הגישה האנדרגוגית טוענת שכן. האנדרגוגיה עוסקת במאפיינים ובצרכים הייחודיים של הלומד המבוגר, המבדילים אותו מהילד ומהנער הלומד, שבהם עוסקת זה אלפי שנים הפדגוגיה. הכרת מאפיינים אלה, בתחום הקוגניטיבי, בתחום הרגשי ובתחום ההתנהגותי עשוייה לשמש יסוד לתכנון, לפיתוח ולהערכה מעצבת ולהערכה מסכמת של תכניות למבוגרים.
האנדרגוגיה מוגדרת כ"האמנות והמדע של העזרה למבוגרים ללמוד", בה ההוראה והלמידה הן אחריותם המשותפת של המורה והלומד.
אלכסנדר קאפ (Alexander Kapp, 1833) טבע לראשונה את שם התיאוריה; מלקולם נואלס (Malcolm Knowles) פרסמהּ ברבים.
התיאוריה מבוססת על ארבע הנחות יסוד:
א. המבוגר נחשב לישות המכוונת את עצמה, הרואה את עצמו כלומד, הפעיל מתוך הכְוונה עצמית או כיוצר. הוא מודע לצורך שלו בלמידה, לחסרים שלו (בתכנים, במיומנויות, בכישורים, בכלים וכו') ובעל מוכנות ללמוד.
ב. המבוגר תופס את ניסיון החיים כחלק מזהותו, העוזר לו בקידום הלמידה.
ג. למבוגר מוכנוּת משתנה ללמידה, בהתאם לשלב בו הוא נמצא בחייו.
ד. מבוגר מתייחס ללימודיו בפרספקטיבה מידית: הוא רוצה ליישם לאלתר את אשר הוא לומד ורואה בלימודיו אמצעי לשיפור יכולתו להתמודד עם בעיות החיים. כך שלמבוגר הניעה גבוהה ללמוד אם זיהה שהדברים מתאימים לצרכיו.
בין מבקרי התיאוריה: אן הנסון (1996), ג'וזף דיוונפורט (1993), דאי (Day) ובסקט (Baskett). אחת מטענותיהם נגד התיאוריה היא שיש דמיון בין אנדרגוגיה לפדגוגיה ואין הצדקה לתיאוריה נפרדת וייחודית למבוגרים.
מנסיוני בעבודה עם מבוגרים בטווח הגילאים 17-87, בני תרבויות שונות, בהוראת תחומי דעת שונים, אני מוצאת את הגורם המשמעותי ללמידה במוכנות ללמידה. בעיני, מוכנות מנטלית ללמידה ונכונות ללמידה הם הבסיס להטמעת המידע. כאשר הלומד מגיע פנוי ללמידה ומוכן להשקיע, סיכוייו להצליח גדולים, בכל גיל. כאן נכנס גם ההיבט הקוגניטיבי. ההצלחה תלויה, כמובן, ביכולות הקוגניטיביות של הלומד, אך מוטיבציה והשקעה מרובה יכולה להניב פרי בקרב לומדים בעלי מוטיבציה לעומת לומדים בעלי יכולת קוגניטיבית גבוהה שאינם מתאמצים להגיע להישגים. בעיני,"תלמיד תמיד תלמיד"... (כמעט) כל לומד, מבוגר כצעיר, רוצה להגיע למקסימום הישגים במינימום מאמץ והשקעה. לכן, לפדגוגיה יש מקום בתכנון למידה למבוגר כלצעיר. גם הלומדים המבוגרים מגיעים עם מוכנות משתנה. יש אנשים מגיעים ללימודים ללא מוכנות ללמידה. מוכנות נפשית, קוגניטיבית וכד'. זמן פנוי, רצון להשקיע. גם אם מדובר בצורך קיומי כמעט, כמו שליטה בשפה.
אי אפשר להתעלם מהיות הלומד אדם מבוגר. הוא בא מרצונו ללימודים (אף אם לעתים מתוך צורך או מכורח הנסיבות). יש לנהוג בו כבוד, לחזק את בטחונו העצמי ביכולתו ללמוד ולא להירתע מגילו או השכלתו הקודמת. יחד עם זאת, האחריות ללמידה היא של התלמיד. תפקיד המורה לחשוף אותו לחומרים, ליצור אצלו הנעה ללמידה, לסייע בידו ולתמוך בו. הלומד המבוגר, הלומד מתוך הכוונה עצמית ומתייחס ללימודיו בפרספקטיבה מיידית זקוק לנלמד לשיפור התמודדותו עם בעיות החיים. לכן, ככל שיהיה עצמאי יותר ואחראי ללימודיו, כך יקנה כלים והרגלים מהם יפיק את המיטב בסיומם. כלים, אשר יועילו לו גם בהמשך, לאחר תום הלימודים.

למאמר: מלקולם נואלס: אנדרגוגיה-יסודות בלמידת מבוגרים

על אנדרגוגיה ופדגוגיה ומה שביניהן...

מחקר בהוראת שפה: הזיכרון והטמעת אוצר מילים בשפה זרה

במסגרת הקורס "אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה" עסקתי בניתוח המאמר של יודי ביטון: התנהגותו של הזיכרון האנושי בעת הטמעת אוצר מילים בשפה זרה. מטרת המחקר למצוא כיצד יכולה תוכנת מחשב להטמיע אוצר מילים אצל הלומד באופן האופטימלי ביותר. המחקר התייחס לשאלות:1. כיצד מתנהג הזיכרון כאשר מטמיעים אוצר מילים של שפה זרה? 2. כיצד ניתן ליישם את הידע על התנהגות הזיכרון כדי להטמיע טוב יותר אוצר מילים אצל תלמידים הלומדים שפה זרה או שנייה?
הכותב סוקר מחקרים שבדקו תופעת זיכרון רחבת היקף, הידועה בשם Spacing Effect: אפקט הריווח, למידה במרווחים של זמן בין השיעורים. אפקט הריווח (Spacing Effect) הוא היתרון בזכירת מילה שהוצגה פעמיים בחזרה מרווחת, לעומת אותה מילה שהוצגה פעמיים בחזרה דחוסה. המחקר מראה שככל שיהיו מרווחי הלימוד בין השיעורים גדולים יותר, כך יוטמע המידע בזיכרון לטווח ארוך יותר.
המאמר מזכיר מושגים שונים, הקשורים בעיבוד מידע בזיכרון ונסקרים בו מחקרים שבחנו את מנגנון תהליך ההטמעה בזיכרון.
שני מושגים שתפסו את תשומת ליבי הם: אחזור או היזכרות (recall) וזיהוי (recognition).
אחזור או היזכרות (recall): היכולת להיזכר בגירוי שנלמד, בלי שהוא מוצג לפנינו לצורך זיהוי. זוהי היכולת החזקה ביותר להיזכר, בניגוד לזיהוי. ביכולת ביטוי בשפה פירוש הדבר שהמילה זמינה למשתמש באופן מלא בדיבור ובכתיבה. יש לה שני אופנים: היזכרות חופשית (free recall)- יכולת לדעת מהי מילה המשויכת למשמעות עליה חשב או היזכרות לפי רמז (cued-recall)- יכולת לתרגם מילה משפת אם לשפה זרה.
זיהוי (recognition): היכולת לזהות מבין מספר גירויים את אלו שנלמדו. זוהי מידה 'חלשה' יותר של זיכרון, כאשר המילה אינה מאוחזרת באופן חופשי, אלא רק מזוהה. ביכולת ביטוי בשפה פירוש הדבר שהמשתמש שומע או קורא את המילה ומצליח לפענח את משמעותה או לתרגמה לשפת אימו.
כמורה להנחלת הלשון באולפני עברית, מצאתי את המאמר מעניין ביותר. באמצעות המאמר נחשפתי למושגים ותהליכים הקשורים בהטמעת אוצר מילים. המאמר סייע לי להבין תהליכים שעברתי במהלך רכישת השפה הרוסית, תוך כדי הוראה באולפן. כמורה, רכשתי את השפה הרוסית כבדרך אגב. אך, היא התרחשה כפי המוצע במחקרים: על ידי הצמדת המילה ברוסית למילה העברית. אף על פי שבתחילת הדרך לא הייתה לי כוונה לרכוש את השפה, עם הזמן הבחנתי שאני שולטת באוצר המילים החוזר בכל כיתה וכיתה (אפקט הריווח), עד שיכולתי לזהות תרגום המילה, בהתאם להצעות תלמידי (לדוגמא: כשאמרתי פועל בעברית, ותלמידי ניסו לתת מספר פירושים- יכולתי לומר איזו מהאפשרויות נכונה- ברמת זיהוי). כיום אני מסוגלת לעבור משפה לשפה באותו אוצר מילים הנלמד באולפן (ברמת אחזור) ולהשתמש באוצר מילים זה בדיבור. כעת, כשאני מודעת לאפקט הריווח ואני בוחנת את עבודתי בכיתה, אני מבחינה שאני עושה בו שימוש, אלא מעתה אעשה זאת ביתר מודעות, תשומת לב ותיכנון.
אף כי מטרת המחקר למצוא כיצד יכולה תוכנת מחשב להטמיע אוצר מילים אצל הלומד באופן האופטימלי ביותר, אין כותב המאמר נותן דוגמאות לכך. ניתן לעשות שימוש במסקנותיו כדי ליצור תוכנית לימוד, המתחשבת בממצאים. למשל באמצעות כרטיסי הברקה (flashing cards), המוצגים על המסך ובודקים את הטמעת הנלמד. בהתאם לצורך, התלמיד נחשף לאוצר המילים, במירווחי זמן שונים. החשיפה יכולה להיעשות על ידי הצגת המילה בשפת הלומד ובלחיצת עכבר- תתקבל תרגומה לעברית. כך יתקיים עקרון האחזור המומלץ על ידי החוקרים.
למאמר

הערכה

מהי הערכה?
נבו (1986) במאמרו "הערכה בחינוך: מהות, תפקידים ושיטות" (מגמות, כ"ט, 1, עמ' 428-440), מביא הגדרות שונות להערכה:
"הערכה היא תהליך הקובע את מידת השגתן של מטרות חינוכיות" (טיילר 1950).
"הערכה היא אספקת מידע כדי לקבל החלטות" (סטפלבים 1971).
"בחינה שיטתית של אירועים המתרחשים בתוך וכתוצאה מתוכנית קיימת- בחינה המיועדת לעזור בשיפור תוכנית זו ותוכניות אחרות בעלות יעדים דומים" (קורנבך ואח, 1980).
ביהדות, התהליך מוכר כ"חשבון נפש", בו האדם נדרש לבחון באופן שיטתי את מעשיו, על ידי התבוננות עצמית בפעולותיו, לשם שיפור דרכיו. עליו לעשות זאת יום יום, כדי להשיג את המטרות הניצבות בפניו. אדם המסגל לעצמו דרך חיים זאת, אמור לעבור תהליך של רפלקציה ובקרה עצמית בכל תחומי החיים, לכל אורך הדרך.
להערכה לימודית חשיבות רבה. בהיותה "הערכה מעצבת" מחד ו"הערכה מסכמת" מאידך.
"הערכה מסכמת" בוחנת את התוצאות, בסוף התהליך וקובעת האם הייתה הצלחה או לא, האם התקיימה "השגת המטרה".
"הערכה מעצבת" בוחנת את התהליך, לאורך זמן, על ידי איסוף נתונים במהלך הדרך. זאת, כאמצעי לתמיכה ולשיפור התהליך הלימודי.
המושג הערכה באנגלית מתורגם בשני אופנים, המבטאים את התפקיד הכפול של הערכה: Evaluation ו- Assesment. כיום, הנטייה לעסוק ב- assesment, תהליך עמוק ומורכב, בו נצברים נתונים לאורך הזמן, במהלך ההתרחשויות. יעילות אופן הערכה זה, ביכולת לשפר תוך כדי ובמהלך ההתרחשויות, בהתאם למסקנות ההערכה.
להערכה היבטים נוספים כמושאי הערכה, קריטריונים להערכה, שלבים בהערכה, העוסקים בהערכה ועוד. על כך ארחיב בפוסטים הבאים.
המושג "הערכה" מקושר להערכה ברמת המערכת: מערכת החינוך, מערכת בית הספר. במסגרת המערכת הכיתתית, יש חשיבות להערכה כמעצבת, בתרומה למודעות המורה למצב בכיתתו, לשם בחינה עצמית של המורה לשיפור עבודתו בכיתה, לתועלת התלמידים והלמידה. וכן להערכה כמסכמת, לבחינת השגת מטרות ההוראה.
בכיתותי, אני נוהגת לעשות הערכת מצב, מדי שבועיים בערך: כמה תלמידים מתקשים ובמה, כמה מתקדמים, מה "יחסי הכוחות" ביניהם, מה צריך לחזק ולחזור ולתרגל, היכן לשים את הדגש בהמשך וכיצד להתאים את ההוראה לקבוצת התלמידים הנוכחית וכד'. בהתאם להערכה זו, אני יוצרת סיטואציות כיתתיות, העונות לצורכי התלמידים השונים. איסוף הנתונים נעשה על ידי קשר רצוף עם כל אחד מהתלמידים בפעילות הכיתתית הקבועה ובמעקב יומיומי אחר שעורי הבית. בשעורי הבית של התלמיד נבדקת "השגת המטרה" בתחום הבנת הנקרא והכתיבה ובמהלך השיעורים נבדקת "השגת המטרה" גם בדיבור ובהבנת הנשמע, ביכולת היישום של הנלמד (אוצר מילים, זמנים, תבניות וכו') בהקשרים שונים, בתחומי התפקוד השונים.
למידה משמעותית היא למידה, שבה הלומד יכול ליישם באופן בקורתי, את מה שהוא יודע, במצבים ובבעיות חדשות. (Gardner, 1999).

למידה מרחוק באמצעות של"ע לעולה העתידי

הסמסטר האחרון. אנשים רבים נמנעים מעשיית שינויים או מהתחלת דברים חדשים כיוון שהם רואים שהסוף רחוק ונדמה להם כבלתי מושג. אנשים כאלה דורכים במקום ואינם מתקדמים רק משום החשש לצאת לדרך, הנראית מאיימת, רחוקה ובלתי ניתנת להשגה. כשהתחלתי ללמוד לתואר שני, ארבעה סימסטרים נידמו כנצח, אך, תודה לאל שנתן בי העוז להיכנס למסלול ולהתחיל לצעוד.
ביום הראשון לסמסטר האחרון ללימודי התואר השני, עסקנו במגוון רחב של נושאים. דיברנו על חינוך, למידה והוראה. קיבלנו מטלות שונות ובהן כתיבת מושג בויקי. בחרתי לעסוק במושג "למידה מרחוק". נושא זה מעסיק אותי רבות. כמורה להנחלת הלשון (הוראת עברית בכיתות אולפן) בחינוך מבוגרים, עולה בי לא אחת השאלה, באיזו מידה למידה מרחוק של השפה העברית יכולה להקל על תהליך הקליטה של העולה החדש. המושג של"ע= שפה לפני עליה, מעיד בעצם על מהות העניין.
עולה חדש בעל משפחה ושאינו בעל משפחה, טרוד בבעיות רבות הנובעות, מטבע הדברים, מהמעבר ממקום מוכר למקום שאינו מוכר. הכל חדש זר ואף מוזר, במקרים לא מעטים. אחד המחסומים הגדולים ביותר להתערות העולה החדש הוא אי ידיעת השפה. מחסום זה מעכב את השתלבותו והתערותו בחברה, פוגע ביכולת השילוב התעסוקתי שלו ובהבנה הכללית של מהלך החיים במדינה החדשה.
ידע של שפה ובעיקר ידע של שפה מקצועית, משמש כלי מרכזי בקליטתם ובתפקודם של עולים במקומות העבודה.
ברכישת שפה שנייה קיימים מספר שלבים. רכישת שפה שנייה מביאה את הלומד למצב של דו לשוניות. דו לשוניות הנרכשת לרוב באופן פורמלי יכולה להיות מיוצגת על ידי 'שפת ביניים' (interlanguage), שהיא שפה דינאמית ובלתי יציבה, או על ידי 'גרסה בסיסית' (Basic Variety) המאפיינת רכישה בלתי פורמלית למילוי צורכי תקשורת בסיסיים, והיא יציבה ופשוטה.
'שפת ביניים' הוא מונח שטבע (1992 , 1972) Selinker. המונח חל על הביצוע הלשוני של לומדי שפה שנייה (L2) הנע על הרצף שבין חוסר ידיעה לשליטה מלאה בשפה הנרכשת. זו שפת מעבר, שיש לה קווים אישיים רבים ומגוונים והיא מושפעת ממשתנים שונים. משום כך קיימות שפות ביניים רבות יותר מאשר שפות טבעיות.
'גרסה בסיסית' – מונח שטבעו החוקרים (1997) Klein & Perdue, והוא חל על שפה פונקציונלית הנרכשת על ידי מבוגרים באופן בלתי מודרך. שפה זו נועדה למילוי מטרות וצרכים קיומיים באופן יעיל ומידי. המונח נקבע בעקבות מחקר שנערך בקרב עובדים זרים ברחבי אירופה, דוברי שפות שונות כשפת אם, שרכשו את שפת המקום מחוץ למסגרת לימוד פורמלית. זוהי מערכת לשונית פשוטה ויציבה ביותר – וגם יעילה למדי – מצד אחד, אך דלה מאד מצד אחר...
לשליטה בשפה יש דרגות שונות, החל מהדרגה הפונקציונלית המיועדת לתקשורת בסיסית, שנועדה למילוי צרכים מידיים, בעבודה או בתחום הציבורי (קבלת שירותים, למשל) עבור דרך תקשורת חברתית, המאפשרת השתלבות תרבותית ועד שליטה בשפה מקצועית, המספקת יכולת קידום מקצועי ומעמד מקצועי-חברתי-כלכלי.
תקשורת בסיסית מאפשרת לדובר לתקשר בעזרת אוצר מילים בסיסי לשם השגת מטרותיו במיידיות וביעילות.
במחקר שנערך על ידי גולן ומוצ'ניק (2007) לבדיקת מאפייני הגרסה הבסיסית של שתי קבוצות דוברים : עולים, יוצאי מדינות חבר העמים, שלא למדו באולפן ועובדים זרים נמצא כי הגרסה הבסיסית של שתי הקבוצות דומה: שפה מצומצמת, מאובנת, תקשורתית ובעלת עקרונות הכללה ופישוט, ושנעשה בה שימוש באסטרטגיות תקשורתיות משותפות.
עם זאת, במספר קריטריונים נמצא התאם בין המין והמספר בקרב העולים שלא למדו באולפן יותר מאשר בלשון העובדים הזרים, בגלל חשיפה רבה יותר של העולים לעברית באמצעות ילדי המשפחה, השכנים, נותני השירותים הציבוריים השונים וכל אותם גורמים התורמים להעשרת השפה, גורמים שאינם קיימים כמעט בסביבת העובדים הזרים.
ההבדל בין לשון העולים שלמדו באולפן לבין לשון העולים שלא למדו בו חופף בעיקרו את ההבדל בין שפת הביניים לבין הגרסה הבסיסית. נמצא שאצל העולים שלמדו באולפן, שפת הביניים מתאפיינת באי יציבות ובדינמיות, והם מהססים מדי פעם בעת הפקותיהם הלשוניות, דווקא מתוך מודעות לשונית גבוהה (למשל, לגבי ההתאמה במין – זכר ונקבה – או בשם המספר). לעומתם, אצל אלה שלא למדו באולפן היו ההפקות הלשוניות מצומצמות והעידו על שפה יציבה, מאובנת, לא משתנה ולא מתפתחת. הם אינם בטוחים בלשונם, כי הם אינם מכירים את המילים המתאימות ואת המבנה התחבירי, כאופייני לגרסה הבסיסית. ככל שהנבדק מודע יותר לטיב העברית שבפיו, שפת הביניים שלו מתקרבת ומדמה יותר לשפת דוברי העברית הילידיים, ולהיפך – ככל שהדובר פחות מודע ואף אינו מעוניין בשימוש בעברית, הופכת שפתו לגרסה בסיסית מאובנת ודלה יותר.
לפי הספרות, ידע דקדוק הליבה בשפה השנייה מתקבע לאחר שמונה שנים בארץ היעד ואינו משתנה עוד (DeKeyer,2000; Johnson & Newport, 1989).
ידע בשפה מתבטא בשליטה בארבע מיומנויות הלשון. ניתן לחלק את ארבע מיומנויות הלשון לשתי קבוצות: המיומנויות האורייניות- כתיבה וקריאה והמיומנויות הדבורות – דיבור והבנת הנשמע.
כיום מוסכם בקרב מומחים העוסקים בהוראה וברכישה של שפות מהגרים, שידע לשוני כללי שונה מידע לשוני מקצועי, שהוא הידע העיקרי הדרוש למהגר לביצוע מטלות מקצועיות- שכן לשפה המקצועית אפיונים יחודיים משלה. בעוד שידע לשוני כללי עוסק בתחומים לשוניים המתאימים לתפקוד כללי בחברה, מחוץ למקומות העבודה, ידע לשוני ספציפי מתמקד בביצוע מטלות מקצועיות ספציפיות וייתכן שהוא אף שונה ממקצוע למקצוע (Drew & Heritage, 1992).
לאור כל זאת, לרכישת שפה לפני העליה (של"ע) יש יתרונות רבים. היא תקל על העולים ותשפר ללא היכר את נקודת הפתיחה והזינוק שלהם בהגיעם לארץ ותפתח בפניהם דלתות רבות. לימוד השפה לפני העליה, במקביל למהלך חיי השגרה של העולה העתידי, במסגרת הטבעית שלו, באמצעות למידה מרחוק- יכול להוות פתרון מוצלח למשפחה המתכננת את עתידה בארץ ומכשירה את עצמה, עוד בטרם העליה, לחיים בה- באמצעות שבירת המחסום העיקרי העומד בפניה: ידיעת השפה העברית.