אנדרגוגיה - הוראת מבוגרים

האם קיים הבדל בין הוראת ילדים לבין הוראת מבוגרים? הגישה האנדרגוגית טוענת שכן. האנדרגוגיה עוסקת במאפיינים ובצרכים הייחודיים של הלומד המבוגר, המבדילים אותו מהילד ומהנער הלומד, שבהם עוסקת זה אלפי שנים הפדגוגיה. הכרת מאפיינים אלה, בתחום הקוגניטיבי, בתחום הרגשי ובתחום ההתנהגותי עשוייה לשמש יסוד לתכנון, לפיתוח ולהערכה מעצבת ולהערכה מסכמת של תכניות למבוגרים.
האנדרגוגיה מוגדרת כ"האמנות והמדע של העזרה למבוגרים ללמוד", בה ההוראה והלמידה הן אחריותם המשותפת של המורה והלומד.
אלכסנדר קאפ (Alexander Kapp, 1833) טבע לראשונה את שם התיאוריה; מלקולם נואלס (Malcolm Knowles) פרסמהּ ברבים.
התיאוריה מבוססת על ארבע הנחות יסוד:
א. המבוגר נחשב לישות המכוונת את עצמה, הרואה את עצמו כלומד, הפעיל מתוך הכְוונה עצמית או כיוצר. הוא מודע לצורך שלו בלמידה, לחסרים שלו (בתכנים, במיומנויות, בכישורים, בכלים וכו') ובעל מוכנות ללמוד.
ב. המבוגר תופס את ניסיון החיים כחלק מזהותו, העוזר לו בקידום הלמידה.
ג. למבוגר מוכנוּת משתנה ללמידה, בהתאם לשלב בו הוא נמצא בחייו.
ד. מבוגר מתייחס ללימודיו בפרספקטיבה מידית: הוא רוצה ליישם לאלתר את אשר הוא לומד ורואה בלימודיו אמצעי לשיפור יכולתו להתמודד עם בעיות החיים. כך שלמבוגר הניעה גבוהה ללמוד אם זיהה שהדברים מתאימים לצרכיו.
בין מבקרי התיאוריה: אן הנסון (1996), ג'וזף דיוונפורט (1993), דאי (Day) ובסקט (Baskett). אחת מטענותיהם נגד התיאוריה היא שיש דמיון בין אנדרגוגיה לפדגוגיה ואין הצדקה לתיאוריה נפרדת וייחודית למבוגרים.
מנסיוני בעבודה עם מבוגרים בטווח הגילאים 17-87, בני תרבויות שונות, בהוראת תחומי דעת שונים, אני מוצאת את הגורם המשמעותי ללמידה במוכנות ללמידה. בעיני, מוכנות מנטלית ללמידה ונכונות ללמידה הם הבסיס להטמעת המידע. כאשר הלומד מגיע פנוי ללמידה ומוכן להשקיע, סיכוייו להצליח גדולים, בכל גיל. כאן נכנס גם ההיבט הקוגניטיבי. ההצלחה תלויה, כמובן, ביכולות הקוגניטיביות של הלומד, אך מוטיבציה והשקעה מרובה יכולה להניב פרי בקרב לומדים בעלי מוטיבציה לעומת לומדים בעלי יכולת קוגניטיבית גבוהה שאינם מתאמצים להגיע להישגים. בעיני,"תלמיד תמיד תלמיד"... (כמעט) כל לומד, מבוגר כצעיר, רוצה להגיע למקסימום הישגים במינימום מאמץ והשקעה. לכן, לפדגוגיה יש מקום בתכנון למידה למבוגר כלצעיר. גם הלומדים המבוגרים מגיעים עם מוכנות משתנה. יש אנשים מגיעים ללימודים ללא מוכנות ללמידה. מוכנות נפשית, קוגניטיבית וכד'. זמן פנוי, רצון להשקיע. גם אם מדובר בצורך קיומי כמעט, כמו שליטה בשפה.
אי אפשר להתעלם מהיות הלומד אדם מבוגר. הוא בא מרצונו ללימודים (אף אם לעתים מתוך צורך או מכורח הנסיבות). יש לנהוג בו כבוד, לחזק את בטחונו העצמי ביכולתו ללמוד ולא להירתע מגילו או השכלתו הקודמת. יחד עם זאת, האחריות ללמידה היא של התלמיד. תפקיד המורה לחשוף אותו לחומרים, ליצור אצלו הנעה ללמידה, לסייע בידו ולתמוך בו. הלומד המבוגר, הלומד מתוך הכוונה עצמית ומתייחס ללימודיו בפרספקטיבה מיידית זקוק לנלמד לשיפור התמודדותו עם בעיות החיים. לכן, ככל שיהיה עצמאי יותר ואחראי ללימודיו, כך יקנה כלים והרגלים מהם יפיק את המיטב בסיומם. כלים, אשר יועילו לו גם בהמשך, לאחר תום הלימודים.

למאמר: מלקולם נואלס: אנדרגוגיה-יסודות בלמידת מבוגרים

על אנדרגוגיה ופדגוגיה ומה שביניהן...