בעידן גוגל ופייסבוק, כל המידע שאנחנו חושפים על עצמנו באינטרנט, בסלולר, בכרטיס האשראי או ב-GPS חשוף לעיני גורמים מסחריים, ממשלתיים ואפילו גורמים עוינים.
מה משמעות הדבר מבחינתנו כהורים, מחנכים וכמורים?
עובדה זו מהווה חיזוק לטענה שיש להשתמש בטכנולוגיה בחוכמה ובגבולות. החשיפה של הילדים, בעיקר באמצעות הרשתות החברתיות, חושפת אותם ואת סביבתם למעקב אחר פרטים אישיים, שהיו בטוחים שגילו רק לחבריהם, על פי בחירתם. הכתבה ב"TheMarker": "תשכחו מפרטיות באינטרנט" מ- 22.8.10, מעידה שהדברים הרבה יותר מורכבים ומסובכים. חברות כגון גוגל, עורכות מעקב אחר הרגלים של הגולשים, מאפיינות אותם ואף סוחרות במידע אותו ליקטו אודות הגולשים. מצב זה מעמיד את המחנכים בפני אתגר חדש, לא פשוט, אשר מצריך חשיבה מערכתית, כיצד להנחות ילדים (וכלל האוכלוסיה) לגלישה נכונה וזהירה, אם יש כזאת, ברשת. למעשה, חלק ניכר מן המידע נאסף גם ללא רצון הגולש, אלא מתוך מעקב אחר היסטוריית הגלישה שלו. כיום, לא ניתן להימנע מגלישה לשם חיפוש מידע, כך שברגע שהתחברת- נחשפת! תוכנית הלימודים של "עידן המידע" צריכה לכלול הסברים וחשיפה לסכנות, בעזרת דוגמאות מממקרים שקרו בעבר, כדי להמחיש לילדים את עוצמת הטכנולוגיה. התחושה כאילו אתה כותב משהו בין קירות הבית למישהו מסויים, היא שגויה ומטעה וכפי שמתואר בכתבה המוזכרת, גוגל סורקת אפילו את הדואר האישי ב- gmail שלנו ועושה שימוש במידע! מציאות כזאת, מאירה את ההוראה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד', ט"ו) באור חדש.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
לחנה - הנושא שכתבת מעניין מאוד . אכן היום - הרשות נתונה . דפי פייסבוק כמחאה נגד מורים , הודעות מהירות ומיידיות בטוויטר - לגבי מבחנים , ציונים , מורים וכו' הופכים להיות כלי מחאה חברתי ברשת . זה מעבר לכללי גלישה , ומעבר לגלישה זהירה , אלא זה פיקוח , תשומת לב , ומה מותר ומה אסור בתכלית האיסור . אמנם רשתות חברתיות הינם פתוחות לכל , ובזה יתרונן ובזה חסרונן .
השבמחקהנושא חשוב מאוד ! ועלינו לתת את דעתנו אליו .
נהניתי לקרוא את הפוסט שכתבת .
נעמי,
השבמחקאנו מגלים יותר ויותר כי תפקיד המורה בעידן החדש הולך ומשתנה ומקבל תפנית שונה לחלוטין מאשר בעבר. מלבד המעבר מהיותו מקור הידע למכון ומדריך ללמידה קונסטרוקטיביסטית בעידן המידע, הרי הגישה לנושא כמו בטיחות וזהירות השתנתה אף היא. בעבר הזהירות היתה מפני דברים מוחשיים, הנראים לעין(בכביש, בבית, זרים וכד')ואילו היום המורה והתלמיד עומדים בפני סכנות והתמודדויות לא ברורות, נעלמות ונסתרות. על המורה ומערכת החינוך, לכוון את התלמיד בדרך הלא נודעת. זהו אתגר קשה ומצריך חשיבה ארגונית כוללת.
חנה,
השבמחקהפוסט שלך עוסק בנושא חשוב ביותר.אין ספק שחייבים לחשוף את התלמידים לסכנות באינטרנט. אולם אני רוצה להתייחס דווקא לפן אחר של הבעיה. רק הבוקר ראיינו מורה, שנפלה קורבן להכפשות ועלבונות קשיים בפייסבוק, כפעולת נקם של תלמידיה. זה מימד אחר של הרשת שצובר תעוצה ומאפשר במה קלה לכל אחד.
פרט לפגיעה בפרטיות שלנו, כפי שתארת יפה בפוסט שלך, הרשת מקלה מאוד גם על פגיעה בכבודינו, זו בעיה קשה. אני חושבת שהמערכת כולה צריכה לגבש הנחיות לפעולה. חינוך נכון, שיחות בנושא יוכלו אולי, להציג את הבעיתיות באור אחר.
גילה,
השבמחקחינוך- היא מילת המפתח. הרחבת המושגים כגון: כבוד לזולת, התחשבות, השלכות של מעשים/ מילים/ הכפשות וכד', מחוייבות ועוד. כיום נראה, כי כולם ממוקדים ב"מידע" וב"ידע". איפה החינוך לערכים???
בנגישות למידע- ייתכן שתלמידינו אינם זקוקים לנו, במרחב הווירטואלי. אולם, בתחום ה"חינוך", ה"ערכים" וה"מוסר", אין למורה תחליף. בעידן החדש, התפקיד המסורתי והמקורי של המורה כמחנך חוזר אליו ובגדול. זהו צו השעה ואמצעי יעיל להתמודדות עם הרעות החולות של האינטרנט ונגזרותיו.