סיכום. איך מסכמים תקופה כל כך אינטנסיבית? לחזור לאחור, אל ההתחלה ולסקור את התהליך שעברתי... עיינתי ברשומות שכתבתי ואני מרגישה סיפוק. ההתחלה היתה לי מאד קשה. החשיפה היתה בלתי נסבלת. בהתחלה ניסיתי להתכחש לבלוג אבל מתוך הכרת המציאות והסיטואציה בה אני נמצאת, החלטתי "לקפוץ למים" ולהתחיל לשחות... זה לא היה קל. עננת הפומביות ריחפה מעל כל הזמן. אך, הצורך בכתיבה עניינית בבלוג כבלוג למידה, הקלה. האם הייתי כותבת באופן שונה לו הבלוג היה מיועד לעיניים מוגדרות? נהגתי לחשוב שכן, אבל עכשיו אינני בטוחה בכך. ייתכן שהיה לי קל יותר לכתוב והפרסום היה פחות מעיק, אך לגופם של דברים, אני חושבת שהבעתי את עצמי כמעט ללא מסכות.
כתבתי שאני מרגישה סיפוק (ואולי גם קצת גאווה מתגנבת...) וכל כך למה? כי ביטוי עצמי פומבי הוא לא הצד החזק שלי וחובת הכתיבה בבלוג גרמה / תרמה לי להתמודד עם זה.
כעת, במבט לאחור ובצפייה ברשומות שלי, אני מבינה את הכוח שיש בבלוג. הליווי של הבלוג את מהלך הלימודים מהווה ציוני דרך ותזכורות למה שעברתי במהלך הלימודים. הרשומות שלי מבטאות מצד אחד את ההתלהבות שלי מהטכנולוגיה והאפשרויות הגלומות בה לפיתוח הלמידה, לפיתוח החשיבה מסדר גבוה ולצמצום פערים בחברה רב תרבותית ומצד שני לראות את הלומד הזקוק הן לידע והן לערכים. תפקיד המורה בעידן המידע הוא לחבר בין העולם הישן לעולם החדש ולקחת מכל אחד מהם את הטוב שבו.
לפעמים, כשאתה בסערת התהליך, אין זמן לעצור ולחשוב בשיקול דעת ואתה מונע מרגשות. אני לא אהבתי את הכתיבה בבלוג, בלשון המעטה (החשיפה, חיפוש אחר נושאים לכתיבה, חיפוש אחר מקורות מתאימים וסרטונים, לחץ הזמן, החובה לכתוב מידי שבוע - הכבידו ביותר), אבל לאחר מעשה, בהסתכלות על התוצר, יצירה בת רצף רשומות שאני כתבתי, אני שוקלת לגייס את הבלוג לטובת התלמידים שלי...
אצל ד"ר אלון הסגל למדנו שכדאי להשתמש בטכנולוגית התקשוב במקרה בו אי אפשר לעשות זאת בדרך אחרת. מה תרומת הבלוג לרפלקציה על תהליך הלמידה? האם רפלקציה על תהליך הלמידה בכתיבה מסורתית (מחברת / מעבד תמלילים) או כתיבה רפלקטיבית בבלוג, כפי שאנחנו עשינו, יביאו לאותם תוצרים?
שאלתי את עצמי שאלות אלו פעמים רבות. למה לא לכתוב כל שבוע במחברת או ב- WORD? בשביל מה הפומביות הזאת? כל כך לא אהבתי את החשיפה, אך כשניתנה האפשרות לחסום את הבלוג לכלל- הפתעתי את עצמי ולא עשיתי זאת. התרגלתי.
הבלוג לעומת כתיבה מסורתית, הוא דינמי, עשיר יותר ביכולת הקישורים שלו, על ידי הוספת סרטונים, מאמרים ואתרים לחיזוק או המחשה. החשיפה מאפשרת אינטראקציה עם לומדים וקוראים אחרים באמצעות הוספת תגובה ומחייבת כתיבה מחושבת. היתרונות של הבלוג תרמו לתהליך הלמידה שלי.
אמירה זו מבטאת את השינוי שעברתי במהלך השנה וחצי האחרונות. התחברתי לעולם החדש, עולם של חדשנות...
בהזדמנות זו, ברצוני להודות לחברותי מיכל, לי וגילה, שליוו אותי לאורך כל הדרך וביחד הפכנו את תקופת הלימודים לחוויה מיוחדת ומועילה.
לסיום, עצה מאריק איינשטיין ביחס לחדשנות...
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
חנה יקירתי,
השבמחקאהבתי את בלוג הסיכום שלך. מהכרותי איתך לא יכולתי שלא להבחין בשינוי הגדול שחל בך. שינוי מבורך לטעמי.
במהלך הלימודים עברנו יחד דרך ארוכה...ימים של עשייה, התלבטויות, דיונים ושיחות אפילו עד השעות הקטנות של הלילה.
זכיתי להכיר חברה מיוחדת במינה, כזו שאני יכולה לסמוך עליה בעיניים עצומות, המשדרת על אותו גל כמוני. אולי לכן כל כך התחברנו.
מאחלת לך שתצליחי ליישם את מה שלמדת ובעיקר מה שאת מאמינה בו. המון הצלחה בהמשך,
גילה
גילה היקרה,
השבמחקדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב! אשרי שזכיתי לחברה כמוך! דרכנו לא נפרדות ואנו ממשיכות ביחד למשימת הסיכום- העבודה הסמינריונית שלנו. מצטרפת לאיחולייך ויהי רצון שנצליח ליישם, כל אחת בעבודתה, מה שלמדנו והשקענו בו כל כך הרבה. בהצלחה,
חנה
לחנה היקרה,
השבמחקליוויתי אותך במהלך כתיבת בלוג זה, נהנית לקרוא את הרשומות שלך ואת התובנות שלך, הן היו מאד מעמיקות ומעניינות, נגעת בנושאים שהעסיקו גם אותי ותרמו גם לכתיבה שלי.
זוכרת אני את ההתחלה והשיחות שניהלו סביב הקושי שלך בכתיבת הבלוג והקושי עם הפומביות. ואכן חושבת אני שעברת כברת דרך ושינוי בחשיבה. לדעתי זה הישג עצום וברגע שהשתחררת מהקושי, הכתיבה שלך קיבלה אופי זורם יותר ויצירתי יותר, הבלוג התחיל לנשום הופיעו גד'אטים נוספים. ליוויתי אותך בתהליך הכתיבה הערתי לך הערות, ובעיקר נהניתי לראות את השינוי שחל בך.
כפי שכתבה גילה זכיתי בחברה שניתן לסמוך עליה בעיניים עצומות, אדם מבריק שיש לו מה לומר ואכן יש לך!
נהנתי לעבוד איתך ומאחלת אני לך המון הצלחה בהמשך דרכך
בהמון אהבה לי
לי היקרה,
השבמחקתודה שהיית לי עמיתה מלווה אמיתית וכנה.
היכרותי איתך תרמה לי רבות בהסתכלות על דברים.
עבדנו כצוות במטלות שונות ונהניתי מכל רגע.
אשרי שזכיתי בך כחברה!
הרבה הצלחה בכל,
חנה