בשבוע שעבר, במקום יום לימודים רגיל, חווינו יום "לימוד מרחוק". ישבנו בספרייה עם שפע משימות והתמודדנו בצוותים עם המטלות שהונחתו עלינו. התחושה היתה קשה ומתסכלת: "כל מרצה חושב שהוא יחיד", "אם אני משלם כל כך הרבה כסף - שילמדו אותי בתמורה. למה אני צריך לעבוד כל כך קשה כדי ללמוד?", "יכולתי לשבת בבית, לקבל את רשימת המטלות ולעשות אותם בזמני החופשי", "בלאו הכי אנחנו לומדים הכל בכוחות עצמנו", נשמעו טענות מכל עבר (אני, כמובן, מקצינה למען הדיון והעלילה...). התחושה היתה שהקונסטרוקטיביזם ניצח - אנחנו מותשים! מהי הגישה הקונסטרוקטיביסטית? בקיצור ניתן לומר שמדובר בהבניית ידע על ידי התלמיד. על פי הגישה הקונסטרוקטיביסטית, המורה אינו מלמד אלא מנחה ומכוון את התלמיד ומציב בפניו משימה שיש לפתור. עם משימה זו עליו להתמודד בצוות, בעזרת חיבור ל"מרכז המידע העולמי"- האינטרנט, ולא רק. לאחר שהתלמיד חוקר ולומד את הנושא, עליו לארגן את הידע שלו ולהבנות אותו משפע מידע לידע מועיל, המתאים לנושא בו הוא דן, בעבודה שיתופית עם חברי הצוות.
בלימודינו במכללה מופעלים עלינו עקרונות הקונסטרוקטיביזם. קשה להיות תלמיד קונסטרוקטיביסטי: הוא חייב להיות פעיל, לתור אחר מידע, לסנן, לעבד ולארגן אותו, לשתף ולהתייעץ עם חבריו בדרך לסיכום הדברים, מתוך תחושת אחריות ומחוייבות לצוות איתו הוא פועל. המרצה- נמצא שם, משגיח מן הצד כמנחה ומכוון על פי מחוון- זהו היעד. לשם תגיע, כמעט, בכוחות עצמך. זהו קונסטרוקטיביזם במיטבו. במיטבו? זה נכון, אולי, לגבי התלמידים של היום, הגדלים לתוך זה (או אמורים לגדול). אך, הדור שלנו, שלא ידע קונסטרוקטיביזם מהו, מצפה ש"יאכילו" אותו והמידע "יוגש בכפית". ריבוי המשימות מתיש אותנו והתחושה היא ש"הכל אנחנו לומדים בעצמנו". קונסטרוקטיביזם, כבר אמרתי?!...
יש עוצמה וכח ביכולת לימוד עצמי. צריך לדעת ללמוד ללא עזרה. זוהי מיומנות חשובה מאד. בחברת המידע, בה אנו מצויים כיום, זהו כרטיס כניסה להצלחה. חוויתי זאת בעבר כשלמדתי תיכנות. אחד הדברים שלימדו אותנו שם היה ללמוד בכוחות עצמנו. זאת, מכיוון שתחום זה משתנה ומתפתח בתדירות גבוהה ונדרש מהמתכנת להתעדכן באופן שוטף.
גם בעבודתי, כמורה באולפן, אני מיישמת שיטות קונסטרוקטיביסטיות ורואה את התרומה של לימוד בצוותא להטמעת הידע.
נכון. קשה להיות תלמיד קונסטרוקטיביסטי, אך יעילות הלמידה אינה מוטלת בספק. המכללה מלמדת אותנו קונסטרוקטיביזם מהו בבחינת "נאה דורש- נאה מקיים"...
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אני לא בטוח שהעבודה המתבצעת היא קונסטרוקטיביסטית. מעטות המשימות הניתנות שבהן התוצר הוא אכן קונסטרוקטיביסטי והן בעיקר תוצר של תכנון קפדני שלא מאפשר עבודה מסוג אחר. לדעתי בד"כ התוצר הוא בעיקרו אינדיבידואלי וזאת משום שהמשימות אינן עוקבות אחר התהליך.
השבמחקהי נדב
השבמחקאני חושבת שמה שאנחנו עושים כאן הוא בהחלט קונסטרוקטיביסטי. אלמנט האינדיבידואליות בתוצר, אף הוא עיקרון קונסטרוקטיביסטי. מה שעשינו אצל גילה, לדוגמה, למדנו בכוחות עצמנו לעבוד בסביבת highlearn, עבדנו בצוותים (מלבדי ומלבד אריאל...) והתוצר הוא תוצר של הבניית ידע טכנולוגי. למדנו תוך כדי עשייה והתנסות, מתוך חיפוש פתרונות טכנולוגיים לבעיות פדגוגיות שהתעוררו ביחידת הלימוד. אותי, למשל מאד סיקרן כיצד ניתן ללמד שפה ללא נוכחות בכיתה, כיצד ניתן להקנות, לבחון ולהעריך ידע וכשירות שפתית, מהיבטיה השונים, בלמידה מרחוק וכד'. העבודה נעשית על פי מחוון, אך מתוך חופש יצירה מוחלט והראיה- מגוון התוצרים שהגענו אליהם. לגבי מעקב אחר התהליך- גילה יכלה לצפות בתוצרים בכל זמן נתון ולהגיב, אם היה צורך. היא גם היתה זמינה לשאלות. אצל גלית- אנו עושים עבודה, בה כל שלב מלווה בתגובה שלה והכוונה, אך, שוב היצירה פתוחה לכל כיוון, כמעט. המחוון נועד לתחום, להציב קריטריונים להערכה, על פיהם נמדד התוצר ותהליך יצירתו.
ברצוני להתיחס למספר דברים שכתבת וגם לדברי נדב אנחנו כיום מדברים על הבניית ידע שיתופית כך שכל אחד תורם את חלקו ונוצר משהו חדש, ידע חדש. להבנתי ידע שנוצר מתוך ידע של סטודנט אחר או מקור אחר ועליו ממשיכים לכתוב כך אני רואה למידה קונסטרוקטיביסטית ותפקידו של המנחה להתערב אם יש סטייה, לדעתי בחלק מהקורסים התחושה שלי, שאין הנחייה ועזרה ואתה במקרים רבים לבד עם עצמך ועם הבעיה. מתוך הבנתי אצל חגית מישר כתיבה שיתופית בויקי,הוא קונסטרוקטיביזם שבה לידי ביטוי מההיבט הטכנולוגי כתיבה משותפת סביב מאמר. אם כבר מדברים על למידה קונסטרוקטיביסטית הרי שבאמצעות הויקי ניתן בהחלט לעשות זאת ובעיקר עם קבוצה של סטודנטים.ואני מצרפת לכם גם מאמר מעניין שמדבר על כך http://english.ttu.edu/kairos/10.1/binder2.html?http://falcon.tamucc.edu/wiki/WikiArticle/Home
השבמחקהי לי
השבמחקתודה על המאמר המעניין שצירפת. הוא מדגיש את הרווח המוסף של עבודה שיתופית, מעבר לתכנים ואלו הן המיומנויות החברתיות: ההתחשבות בשותפים, הנכונות לקבל ביקורת ולהעביר ביקורת, הרצון לתרום ולהתחלק עם אחרים בידע וכו' מחנכים להקשבה, כבוד לזולת, אכפתיות ודאגה לאחר. יש לקוות שערכים אלה נטמעים ומיושמים בחיי היומיום, מחוץ לסביבת הויקי, בכל תחומי החיים.