כשהתחלנו את פרוייקט כתיבת הבלוג, המשימה היתה קשה מאד עבורי. המחשבה על חשיפה בכלל וחשיפה שהיא ללא גבולות בפרט- הידיעה שכל אחד יכול לקרוא מה שקורה בנבכי נשמתי ובמחשבותי, היו גורם מפריע ברצוני לבטא את עצמי. כתבתי את הפוסטים כמי שנכפה עליו הר כגיגית, מתוך מחוייבות למשימה ותו לא.
והנה, אני מופתעת מעצמי. במפגש האחרון עם גילה (ד"ר גילה קורץ), ראש המגמה, היא הודיעה כי ניתן לחסום את הבלוג לצפייה ולאפשר לאנשים מסויימים, באופן מבוקר ובשליטתי, לצפות בבלוג. לו האפשרות הזו ניתנה מלכתחילה- אין לי ספק כי הבלוג שלי היה רחוק מעין כל, אך כעת, אני מופתעת שלא מיהרתי לחסום את הבלוג באותו רגע ויתרה מזאת- אני מתלבטת אם לעשות כן. מה קרה? איזה שינוי חל שמנע ממני את הפעולה הכל כך טבעית ותואמת את סגנון חיי?
א. כנראה שהתרגלתי לרעיון וקיבלתי ש"השד לא נורא כל כך".
ב. אני מתלבטת האם אכתוב בצורה אחרת, כשאדע בדיוק מי הקוראים, כך שלמעשה אכתוב באופן ישיר ואישי אליהם? כיצד סגירת הבלוג לכלל תשפיע על התכנים ואופן הכתיבה שלי?
ג. מתחשק לי לערוך "מחקרון" (ברוח ה"מחקרונים" שעשינו במהלך הלימודים...). במחקרון אני רוצה לבדוק מה מידת החשיפה של הבלוג שלי. אני פונה אליכם, העוקבים אחרי הבלוג, לשתף אותי בעובדה זו ולציין האם ברצונכם שאוסיף אתכם לרשימת התפוצה, במידה ואחליט להגביל את הצפיה בבלוג. את תשובותיכם כתבו כתגובה, בהמשך לרשומה זו.
תודה על שיתוף הפעולה,
חנה
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה